חינוך דיאלוגי עבודה סמינריונית מבוא:
לא פשוט להיות תלמיד בימים אלו, כיתות של 40 תלמידים מורים לא מיומנים שחוקים ומרויחים מעט עומס בחומר הלימוד ומעל הכל הלחץ הבלתי נפסק של עמידה בציונים גבוהים ותחרות מול אחרים בכיתה .הייתי רוצה לומר כשאני הייתי צעיר דברים היו נראים אחרת אך לא כך הדבר גם אני שהייתי תלמיד נאלצתי להתמודד עם אותם בעיות וקשיים שהתלמידים של היום מתמודדים עימם.
כנראה שבתי ספר לא השתנו בצורה דרמטית ב10 השנים האחרונות ניתן להניח (ולהוכיח ) כי הם לא השתנו גם בחמישים השנים שעברו. בתי הספר הומצאו במתכונת הנוכחית בתחילת התקופה התעשייתית ונראה כי לא חלו שינויים מפליגים בדרך שבית הספר מתנהל. תלמידים עדיין צריכים להגיע לבית הספר מדי יום ישנם מורים ושיעורים קבועים צילצולים מבשרים מתי נגמר ומתי מתחיל שיעור את חומר הלימודים קובע משרד החינוך והמשותף לכל אלה נוסף אותו עיקרון אחד ויחיד "לא שואלים את דעת התלמידים".
על התלמידים מוטלת בעיקר חובות-עליהם להגיע בזמן וללמוד כמו שצריך ואם הם יפריעו אז המורה תשלח אותם לרכז השכבה או לסגנית המנהל שיצעק עליהם. למרות שהם הרוב המכריע בבית הספר אין להם דעה או יותר נכון דעתם חשובה אך לא רלוונטית מכיון שאת ההחלטות מקבלת המנהל או צוות המורים והניהול.
הסמינריון שלפניך מחולק לשלושה פרקים שונים. הפרק הראשון עוסק ומציג את הגישה האישית שלי  בנוגע ל-מהו דיאלוג. הפרק השני מתאר ומנתח את הסוציולוגיה של בתי הספר ומוכיח כי בתי ספר הינם ארגונים בירוקרטים והפרק השלישי בודק האם ניתן לייצר דיאלוג כפי שאני מאמין בו בתוך בתי ספר שמאורגן במבנה בירוקרטי. בפרק השלישי ישנו גם נספח הבודק כיצד ניתן להביא לידי ביטוי את הגישה הדיאלוגית שלי בתוך בתי הספר למרות הקשיים השונים שמערימים בתי הספר.