ביתא ישראל נשים אתיופיות ומנהגיהן באתיופיה ובארץ ישראל סמינריון בנושא: חיי אישה בספרות תוכן העניינים:
מבוא
עמוד: 3
יהדות אתיופיה עמוד: 4
הכרת הממסד הישראלי עמוד: 5
ביתא ישראל עמודים: 5-6
מבצע משה עמוד: 7
מבצע שלמה עמוד: 7
חיי הקהילה היהודית באתיופיה עמוד: 8
מחזור החיים עמוד: 9
חיי נישואין עמודים: 9-10 גירושין עמוד: 10 המחזור החודשי עמוד: 11
הלידה עמודים: 12-13
חיי הקהילה האתיופית בארץ ישראל עמוד: 14
המבנה המשפחתי עמודים: 14-15
המחזור החודשי עמוד: 15
הלידה עמוד: 15
סיכום עמוד: 16
ביבליוגרפיה עמוד: 17
נספח א' עמוד: 18
נספח ב' עמוד: 19
נספח ג' עמוד: 20 מבוא:
ברפרט זה אעסוק במנהגי נשים אתיופיות בארץ ישראל בהשוואה לארץ מוצאן – אתיופיה.
שאלת המחקר שלי שואלת האם חל שינוי במנהגים של נשים אתיופיות עם עליתן ארצה. כדיי לענות על שאלה זו היה עליי למצוא חומר תאורטי על מנהגי העדה האתיופית ונשייה וכן לקיים ראיונות עם נשים אתיופיות שעלו ארצה בשנות התשעים.
את הראיונות שלי ערכתי באשקלון, מקום מושבה של משפחת נאדאו. ראיינתי את אם המשפחה – קאנו (מזל) נאדאו- בת 48 לערך (באתיופיה לא רשמו תאריכי לידה וקאנו אמרה לי כי בארץ חישבו את גילה והיא אמורה להיות כעת בת 48) שעלתה ארצה יחד עם משפחתה ב- 1990 דרך עלייה רגילה ולא במבצע כלשהו. במשך שלוש שנים התגוררה המשפחה במרכז הקליטה של מבשרת ציון בירושלים ולאחר מכן הועברה לאשקלון, שם הם חיים עד היום. כמו כן ראיינתי את ביתה הבכורה – מרה – עימה יש לי הכרות אישית עקב מקום עבודה משותף. מרה היתה בת 7 כאשר עלתה ארצה. היא חונכה בארץ בפנימייה וכיום היא מתגוררת בתל אביב.
האֵם שייכת לקבוצה חברתית של עולי אתיופיה שהתיישבו באשקלון. בשכונתה גרים עולים רבים שחיו יחדיו במרכז הקליטה במבשרת ציון וההתיישבות יחד מעניקה להם תחושה, ולו הקטנה ביותר של קהילה. מרה שייכת לקבוצת הצעירים של עולי אתיופיה, שעלו לארץ בגיל צעיר והתחנכו בה. את המעבר לתל אביב היא מציינת כיציאה ממקום שאין בו התפתחות, רבים מחבריה עברו גם הם למרכז הארץ ועל פי הכרות אישית ישנם אזורים רבים בתל אביב, בעיקר בדרומה, בהם האוכלוסייה הצעירה היא אתיופית ברובה ומרה היא אחת מהן.
את החומר התאורטי לא התקשיתי להשיג. להפתעתי מצאתי חומר רב על העלייה האתיופית לארץ ועל יהדות אתיופיה בכלל. למען האמת אודה כי דיי הופתעתי מכמות החומר שמצאתי בספריות, יתכן שלא הערכתי נכונה את המסע ההיסטורי של קהילה זו לארץ ישראל ואת תרבותה הענפה והעשירה באתיופיה.
הספר שסיכם בצורה מקיפה ביותר את תרבותה של העדה האתיופית הוא: "אתיופיה – נצרות, אסלאם, יהדות" אותו כתבו שלושה חוקרים: חגי ארליך, הגר סלומון וסטיבן קפלן.
כמו כן נעזרתי בעלונים של מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך שהובאו לי בעזרתה של גברת בלה ילמה, עובדת סוציאלית במרכז לקשיש בבאר שבע. הקשר עימה נוצר גם כן דרך בחורה במקום עבודתי – תמי – שהיא אחותה של בלה.
המחקר עצמו מבוסס כאמור על חומרים עיוניים וראיונות אישים מהם למדתי המון על תרבותה של העדה האתיופית, מנהגיה ודרך החיים שלה.