קורס: מכשפות ומפלצות בתרבות העממית 1301052-0 הספרות העממית- הספרות העממית שייכת לקבוצה ענקית של תחומים שנקראת פולקלור מילולי. הספרות העממית מאופיינת כשמרנית, השומרת על המוטיבים בקפדנות ושומרת על תבניות של שפה ועלילה. את הסיפור העממי ניתן לחלק לשתי קבוצות:
מעשיות ואגדות. ההבדל העיקרי ביניהם הוא ההקשר ההיסטורי: המעשיות אינן קשורות לזמן, מקום או אנשים מסוימים, לעומת האגדות, בהן מוגדר רקע מסוים להתרחשות. א.
מעשייה- "היא סיפור עם שבו מוטיבים רבים החורגים מההתנסות היומיומית, ומוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי, בין היתר דמויות כגון פיות, גובלינים, אלפים, טרולים, ענקים, חיות מדברות ובדרך כלל אף כישופים ומעשי קסמים. " (מותך ויקיפדיה) המעשייה כתובה בסגנון של הקצנה. המאפיין סיפורי מעשיות הוא, לדוגמא: "היה היה פעם…" ולא הכוונה למועד מסוים. אין ציון זמן של ומקום. לדוגמא: "ביער רחוק.." המעשיות הן סובייקטיביות, הסגנון של המעשייה מאופיינת בסמליות, דיוק, קישוטיות, אבסטרקטיות ועידון. המעשייה בנויה על משאלה כמוסה ומטרתה תמיד להגשים את האושר האישי, המשאלה מקבלת ביטוי סמלי, פלא, קושי. המעשייה היא על רגש בסיסי גם אם הם לא עושים מעשים טובים. ובעזרת הפלא תמיד המשאלה הכמוסה מתגשמת ולכן תמיד במעשייה יהיה סוף טוב. בנוסף, במעשיות השטן עוזר לגיבור, ומקדם אותו להגשים את המשאלה הכמוסה שלו.במעשיות יש האנשה לדוגמא: בשלגיה התפוח אומר "בואי עזרי לי" הכסף הוא מוטיב בולט במעשיות. במעשיות יש מטאפורמיזיה בהתחלה הם חיות, ואז בני אדם. במעשייה המטאפומיזה היא זמנית, לעומת האגדות ששם הן תמידיות. …