תמורות העוברות על החברה בישראל •חברה אינדיבידואליסטית- נותנת חשיבות להישגי הפרט (זוהי החברה בארץ כיום) •חברה צרכנית ושוק חופשי- התחזקות הערכים הקפיטליסטיים (תחרותיות, הישגיות, חומרנות), ביה"ס אחראי לציונים, לתעודה טובה שתבטיח את העתיד והמורים אחראים להצלחה/כישלון. דפוס היחסים הוא של צרכן-נותן שירות (היענות לצרכן בעל הכוח הכלכלי).
•חדירת שיקולים כלכליים לכל פינה של חיינו •חברה פלורליסטית- הכרה בשונות, סובלנות לייחודיות יחד עם שסעים חברתיים ואובדן הקונצנזוס (הסכמה, תמימות דעים).
אתיקה בחינוך היא:
•                התשתית הערכית של הפדגוגיה: היא תורת מידות או השקפה המוסרית אשר מתווה לבני האדם את דרך החיים הראויה, ההולמת או הנכונה. לפיכך היא גם זו המגדירה את האידיאל האנושי שלאורו מצפים מאנשי החינוך שיעצבו את הדורות הצעירים (למשל: חופש הפרט, פלורליזם מחשבתי, שוויון) •מכלול התובנות, התכונות והתנהגויות שמערכת החינוך מטפחת בקרב התלמידים כדי לעצב את דמותם המוסרית (למשל: חינוך לדמוקרטיה, חשיבה ביקורתית) •סטנדרטים גבוהים – בידע, במיומנות ובהתנהגות – אשר מן הראוי שיאפיינו את אנשי החינוך וההוראה כבעלי פרופסיה מוסמכים וראויים לשמם.(למשל:
להקפיד על קידומם בלימודים של כל התלמידים) האם ההוראה היא פעילות מוסרית?
ההוראה היא פעילות מוסרית מ- 2 נקודות מבט:
•למורה שליטה וסמכות על התלמיד.
•המורה אחראי להתפתחות מוסרית ראויה. משמש מודל מוסרי לתלמידים.
•שלושה קריטריונים לבחינה:
         1.המטרות החינוכיות שאנו מבקשים להשיג          2.תשומת הלב שאנו נותנים לשאלות מסוימות שמתעוררות במהלך התהליך החינוכי לפתרונות מוסריים/טכנולוגיים          3.קיום בקרה מקצועית באמצעות קודים אתיים הוראה כפעילות מוסרית:
•ההוראה מושתתת על יחסים בין שני אנשים או יותר ולכן היא חייב להיות מונחית על ידי המוסריות של יחסים •   פעילות אנושית הננקטת כלפי אנשים אחרים ומכוונת להשפיע עליהם ועל דמותם ( Sockett 1993 ) מטרות החינוך •אקולטורציה- זהו חינוך לערכים מחייבים המקובלים בתרבות השלטת. דרך זו מדגישה בלימוד את ההתעמקות במשמעותם של דברים. ההתנהגות על פי ערכים לפי גישה זאת אינה מחייבת אלא משמשת אמת מידה להערכתם. בתפיסת האקולטורציה, התרבות מכתיבה את רשימת הערכים וגם את מקומם ברשימה.
ממיקומם של הערכים משתמע מה על היחיד לעשות כאשר שני ערכים מתנגשים זה בזה.
•סוציאליזציה- חיברות, חינוך לערכים, להתנהגויות, לעמדות ולתפיסות המקובלים בחברה נתונה. החינוך, מבחינתם של מחנכים שמקבלים אישור חברתי לממש את תהליך הסוציאליזציה, משמעו לימוד של התנהגויות מוסכמות ומקובלות.
דרך החינוך המקובלת על פי גישה זאת היא באמצעות תגמולים וסנקציות. הישג של חינוך כזה מתבטא בכך שהמתחנך יפעל בדרך מותאמת לציפיות החברה. •אינדיבידואיזציה- כאן כוונת החינוך לקדם אוטונומיה, לטפח רגישויות לערכים ויכולת הכרעה עצמית במצבי קונפליקט בין ערכים. הגישה הזאת רואה את היחיד כאדם אוטונומי. החינוך, במקרה הזה, תומך בתהליך ההגדרה העצמית של המתחנך. השאיפה של המחנך היא ליצור תנאים שבהם היחיד יגיע למצב שבו הוא יפעל על פי מחשבותיו וערכיו, תוך הסתמכות מזערית על אחרים:
מנהיגים, דעת קהל, לחץ חברתי וכו'.
•הקניית מיומנויות •הכשרה לעיסוק מועיל ומפרנס •עיצוב האופי גישות בתפיסות חינוכיות •הגישה האינדבידואליסטית-  מעמידה במרכז את זכותו של הפרט לחופש בחירה ולמימוש עצמי שמשמעותה:
מירב חופש בחירה במערכות חינוך . עידוד תחרות בין מוסדות חינוך כאמצעי להנעת החלקים החלשים בחברה ושיפור הישגיהם •הגישה הקולקטיביסטית- מעמידה במרכז את החברה. יש להגביל את זכויות הפרט על מנת להבטיח את קידומם של החלשים בתוך הקולקטיב שמשמעותה: מערכת המבוססת על תחרות מטיבה עם החזק ומערערת את יסודות השוויון ומחלישה עוד יותר את אלו הראויים  להגנה ולתמיכת החברה תפקיד החינוך לערכים מוסריים   •לפתח בתלמיד את היכולת להבחין במצבים המצריכים  עיסוק בשאלה , מה ראוי להיעשות   •לפתח בו את היכולת למצוא תשובה לשאלה •לפתח בו את הרצון להתנהג בהתאם •העברת מורשת מדור לדור לעומת עידוד תהליכי התפתחות רוחנית וערכית.
•התלמיד נתפס כ"לוח חלק" שניתן לעיצוב ע"י החברה לעומת תפיסת התלמיד כבעל אישיות ייחודית הבעיה: ישנו פער בין ערכים מוחלטים נשגבים לבין ערכים להחלטות יומיומיות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 1996 המגדיר את דמות הבוגר הרצוי נכתב בין היתר :
         "…אדם בעל השקפת עולם ערכית , הניזונה מערכי חברתו ומערכי החברה הכלל אנושית.                 אדם המעורב בחיי החברה הישראלית והנכון לקבל עליו תפקידים, ולמלאם מתוך אחריות       ומסירות. אדם המכיר את שורשיו ואת זהותו והמכיר ומכבד את זולתו".
         מחוייבות להקניית דעת, לפיתוח כשרי למידה ולטיפוח רב צדדי של אישיות התלמיד,תוך הקפדה על פתיחות דעת ועל כבוד האדם,וזאת במטרה שיגיעו למיטבם:
כיחידים המממשים את הפוטנציאל הגלום בהם,כאזרחים מעורבים ותורמים בחברה, וכבני אנוש המרחיבים ומעצבים את אנושיותם מתוך זיקה להישגי התרבות הכלל אנושית ולנכסי התרבות הישראלית על גווניה.          (נ.
אלוני) •בחינוך יש להתמודד עם הפער בין מצוי לראוי •לא צריך לגדל את הילדים עפ"י המצב העכשווי של המין האנושי אלא על פי מצב טוב יותר אפשרי בעתיד, זאת אומרת עפ"י התפישה של האנושיות ויעודה תחומי הפעילות המוסרית •תחום היחסים עם התלמידים •תחום היחסים עם הורי התלמידים •תחום היחסים עם עמיתים •תחום המחוייבות לאיכות ההוראה ולמעמד המקצוע סוגי בעיות אתיות בהוראה •בעיות של חרות התלמיד •שאלות של צדק ושוויון •נאמנות למוסד ולעמיתים לעומת פגיעה בתלמידים •יחסי הורים עם בית הספר:
מעורבות הורים  מול אחריות מקצועית פרטיות וכבוד ההורים מול דאגה ואחריות לתלמיד •     מחוייבותו של המורה כלפי עצמו ההתפתחות המוסרית של האדם הגישה הפסיכואנליטית: •אוריינטציה אורגניסמית – דגש על תהליכי התפתחות האישיות ככלל ותהליכים אמוציונליים בפרט •האורגניזם אקטיבי בסביבה פסיבית יחסית (אריקסון מדגיש יותר את האינטראקטיביות בין הסביבה לאורגניזם). השינויים איכותיים ולא כמותיים הגישה המכניסטית:
•האורגניזם בדמות מכונה. חלקי המכונה והיחסים ביניהם יוצרים את המציאות הבסיסית. האורגניזם פסיבי.
•הסבר ההתנהגות עפ"י התנהגות ביחידות הבסיסיות.
כל פעולה מסובכת מורכבת מסדרה של פעולות פשוטות. אפשר לכמת את התופעות.
הגישה הקונטקסטואלית: ההתפתחות האינדבידואלית נתפסת כתוצאה מאינטראקציה עם שינוי תברתי היסטורי. תפיסת הסביבה אקטיבית.
אי אפשר לנתח את התפתחות האדם ללא ההקשר שבו היא מתרחשת. הדגש על חקר האינטראקציה עם הסביבה וניתוח ההשפעות הכוללות תהליכים התפתחותיים וסוציו-היסטוריים הגישה האורגניסטית:
•הדימוי- מערכת הגוף והתפתחותה.
•ההתפתחות האנושית נתפסת כמכוונת מטרה שמשמעותה תנועה כלפי מצב סופי קבוע מראש.
•השינויים ההתפתחותיים מאופיינים באופן איכותי האורגניזם אקטיבי בסביבה פסיבית . התפקודים העיקריים בחקר ההתנהגות המוסרית הם: רגש, התנהגות, הכרה (שיפוט-חשיבה) ***ללא מקורות