הלאומיות הלבנונית תחת המנדט הצרפתי (1943- 1920), והשוואתה להסכם טאיף (1989).
תוכן מבוא ושאלת מחקר —
עמ' 1
מתודולוגיה -.
עמ' 2
סקירה ספרותית
עמ' 4
ממצאים:
אויב חיצוני? אויב פנימי והדרכה חיצונית! -…
עמ' 8   בראי ההיסטוריה: הסכם טאיף והאויב החיצוני 
עמ' 15
דיון ומסקנות –
עמ' 21
ביבליוגרפיה -.
עמ' 23
השאלה שתשאל לאורך עבודה זו הנה "האם הלאומיות הלבנונית כוננה גם (בנוסף למרכיבים אחרים) על  ידי פעולה משותפת של העדות השונות כנגד אויב משותף (המנדט הצרפתי)?" המחשבה על "הצורך באחר"- כאלמנט להגדרת עצמך נבע אצלי מתוך העניין ההולך וגובר בפלגנות העדתית הלבנונית-  פלגנות שליוותה את לבנון משחר ימיה, החמירה ברבות השנים, השפיעה על המציאות הלבנונית קשות עקב חמש עשרה שנות מלחמת אזרחים, ואף לא חדלה מלערער את אמות הסיפים גם כיום, כאשר מתפתחת בלבנון מדינה בתוך מדינה.
במילים אחרות, רבים מן האלמנטים המדינתיים, שעצם חשיבותם טמונה בעובדה שהם חלים על הכלל- על הלאום, חדלים מתקפותם  זו במקרה הלבנוני, והופכים לחול על קבוצות עדתיות שונות ונפרדות.
מתוך התעניינות הולכת וגוברת במרכיבי הזהות של הלאומיות הלבנונית בתקופה הנוכחית, ובמיוחד נוכח מלחמת האזרחים והפלגנות העדתית ההולכת וגוברת, בחרתי להיכנס למחקר העוסק דווקא בעבר; מחקר הבוחן את היסודות המכוננים של הלאומיות הלבנונית. על אף הגישות החלוקות בדבר שאלת האופן בו מתהווה לאום (גישות אשר ידונו בהרחבה בסקירה הספרותית), ישנם אלמנטים בסיסיים המאפיינים לאומים: תרבות, שפה, היסטוריה משותפת וכו'. מחקר זה יעלה לדיון בלאומיות הלבנונית מרכיב חדש- "הצורך באחר כדרך להגדרת עצמך". מרכיב זה יבדוק האם צרפת, היוותה אנטי- תזה לחברה הלבנונית, ובכך למעשה שימשה כגורם המאחד את החברה הלבנונית כנגד אויב משותף, המגדיר את עצמו ראשית כל כ- "זה לא אני!"- ורק לאחר מכן- לאחר אלמנט מאחד ראשוני זה, מתגבשים יתר מרכיבי הלאום: "מה אני כן?".
השאלה תבחן בשני מהלכים: האחד בתקופת המנדט 1920-1943, על ידי ניתוח ספרות יפה, מסמכים רשמיים, וחוקת לבנון. ובהמשך, אשווה את ממצאי מהתקופה הנידונה, עם האופן בו הסכם טאיף       (1989) מבנה את הלאומיות הלבנונית.
מתוך שלושת שיטות המחקר המרכזיות במחקר האיכותני: תצפית, ראיון עומק וניתוח תוכן, מצאתי לנכון שמפאת נושא המחקר- "לבנון בין השנים
1 943- 1920", הדרך הטובה ביותר לבדוק את טענותיי תהיה באמצעות ניתוח תוכן ספרותי. בספרו של ההיסטוריון הלבנוני כמאל צליבי “A house of many mansions”(1988) , ניתן לראות כיצד גישתו של סמית' באה לידי ביטוי במקרה הלבנוני.
גישה דומה לגישתו של סמית' היא גישתו של בנדיקט אנדרסון, המתוארת בספרו "קהילות מדומיינות" (1999). בספרו זה טוען אנדרסון שלאום ומדינת לאום הנן צורות מודרניות של קהילות מדומיינות; כלומר, של קבוצת אנשים המדמיינת את אלמנטים משותפים להם. גם אנדרסון יוצא מתוך תפיסות הנובעות מהשפעות העידן המודרני. אמנם בשונה מקודמיו, הוא שם דגש רב על משבר הדת ומהפכת הדפוס כזרזים משמעותיים, המאפשרים את הקהילה המדומיינות- הלאום.