עבודה בקורס " מבוא ליחסי עבודה" סמסטר א', תשע"א קרא/י בעיון את המאמרים המצורפים.
  נא לענות על השאלות הבאות:
  מהם הנושאים מעולם יחסי עבודה שאת/ה מזהה בכתבה. מנה/י אותם (לדוגמא נושא יכול להיות חוזה, שביתה וכדומה).
א. מה הקשר בן שתי הכתבות?
ב.      מהו הרעיון המרכזי /המסר המרכזי שעולה משתי הכתבות הנוגע ליחסי עבודה. נא שלב/י בדיון ובהסבר מקורות ומאמרים רלוונטיים.
הערות קריאה: חובה לשלב בעבודה לפחות מקור ביבליוגראפי אחד שלא מופיעים בסילבוס הקורס.
       השימוש בחומר העיון שצוין , ייעשה בהתאם לכללי הציטוט המקובלים בגוף        העבודה בתוספת רשימה ביבליוגרפית רלוונטית, בסוף העבודה.
ניתן להגיש את העבודה בזוגות.
מועד הגשת העבודה:  6 שבועות מיום קבלתה (כולל) אופן ההגשה: רווח כפול, פונט – David 12
אורך העבודה: עד ארבעה עמודים, בלבד.
עבודות שלא יוגשו בזמן , לא ייבדקו. ניתן לפנות למתרגלת לסיוע במייל: Lz305@bezeqint.net סטודנט שלא יגיש את העבודה או יקבל ציון נכשל – לא יוכל לגשת לבחינת סוף הסמסטר משקל העבודה בציון הסופי:
20%                                                                                                             בהצלחה!                                                          עוזר ולימור כלכלה  בארץ     דעה יו"ר ועד עובדי בנק הפועלים, שרלי אמזלג      ועדי עובדים למען ההנהלה תפקידו של ועד עובדים הוא לדאוג לזכויות העובדים. אך בתקופה האחרונה רואים יותר ויותר ועדים שמתנדבים לשמש כלוביסטים, דוברים, יחצ"נים וקבלני קולות של ההנהלה, שמנצלת את מאבקי העובדים המצטלמים היטב ניצול ציני ונבזי תני גולדשטיין עדכון אחרון: 
2 7.04.09, 00:05
שתף ימים יפים עוברים על החברה הישראלית. בנק ישראל מהרהר באפשרות לכפות על בנק הפועלים להחליף יו"ר, ויו"ר ועד עובדי בנק הפועלים, שרלי אמזלג, מתערב לטובת המנכ"ל ושולח לנגיד פישר מסר מאיים: תחליפו לנו את המנכ"ל?
אנחנו נפתח בעיצומים, בגיבוי ההסתדרות. איזו הרמוניה. כמה אהבה. השינוי מתחיל בתוך הוועד.
  בואו נעשה קצת סדר:
תפקידו של ועד עובדים הוא לדאוג לזכויות העובדים, ותו לא. אז מה כואב לאמזלג? האם הוא חושש שמישהו מהעובדים המדושנים שהוא מייצג יפוטר, או יפסיד אפילו שקל אחד, מהחלפת המנכ"ל? ואם לא, מדוע הוא מתערב בכלל בסכסוך הסבוך הזה?   האם הוא מבין בניהול בנקים יותר מהפרופסור פישר עתיר התארים והתהילה? האם הוא בעל מניות של הבנק, שאמור להיות מעורב במדיניותו הניהולית? במחילה מכבודו של אמזלג, מה הוא קשור בכלל? האם תנאי העבודה של עובדי הבנק כה מושלמים, שהוא פשוט מרגיש שיעמום ומחפש לעצמו אתגרים חדשים? ואם כן, האם לא היה כדאי שיפנה את מרצו לתחומים אחרים, כמו תנאי עבודתם של עובדי הקבלן בבנק, והסכנה שהבנק יפטר אותם?     ועדי עובדים כלוביסטים ויחצ"נים המקרה של אמזלג הוא בוטה במיוחד, כיוון שהוויכוח בין הממשלה לשרי אריסון אינו נוגע כלל לזכויות העובדים. אבל תופעת ועדי העובדים, שמתנדבים לשמש כלוביסטים, דוברים, יחצ"נים ובעיקר – קבלני קולות ומעוררי מהומות לקידום האינטרסים של ההנהלה, היא תופעה נפוצה ומוכרת, שמתרחשת לרוב דווקא במקרים שבהם מלחמות ההנהלה מאיימות על העובדים, ומאפשרות לה לנצל אותם בצורה צינית במאבקים שהיא מנהלת לשיפור עמדות.   זה קרה אמש, במפעל חיפה כימיקלים: המפעל משבית את קווי הייצור, בגלל שאינו מצליח לרכוש חומרי גלם – והוועד מוציא עובדים לרחובות – לא נגד ההנהלה, חלילה, אלא נגד חברה אחרת, כימיקלים לישראל, בטענה שהיא מוכרת את האשלג במחיר מופקע.   המחלה היא מחלה ישנה. כך נהגו גם עובדי הדואר מול האיום בפתיחת שוק הדואר לתחרות, למשל, למרות שהרפורמה לא הייתה כרוכה בפיטורים. אבל המשבר הכלכלי והאווירה המאיימת שהוא מייצר, הגבירו את "מעורבות העובדים" במאבקי ההנהלה, ושיתוף הפעולה האידילי בין עופר עיני לשרגא ברוש נותן לוועדים   והנהלות בשטח דוגמא ומופת.   הממשלה לא אישרה למנכ"ל פניציה, עודד טירה, תנור חדש? העובדים יוצאים להפגין "מחשש שיסגרו את המפעל". מפעל טאואר, שבמשך שנים פונק בהטבות מס, מפטר? העובדים מפגינים, לא נגד משפחת עופר, אלא נגד הממשלה, שכנראה לא שפכה די כסף. וזה קורה גם במקומות שבהם אין ועד, אך יש ציבור עובדים חזק ובעל השפעה, כמו ערוץ 10, שעובדיו התנדבו להפגין למען מחיקת חובותיו.     מניפולציה צינית ונבזית הדברים הנכתבים כאן אינם מופנים נגד העובדים. עובדי טאואר, פניציה, וגם ערוץ 10, תלויים במקום עבודתם, ומבחינתם, מדובר באיום קיומי. הציבור, הצופה בהפגנות הנזעמות מבלי להבין בדיוק מי-נגד-מי, מזדהה באופן אוטומטי, בצדק עם זעקת העובדים. דווקא בשל כך, מדובר במניפולציה צינית ונבזית.   צמיגים בוערים, מפגינים נגררים בידי שוטרים וילדים מחזיקים שלטים על זכותו של אבא לעבוד זה משהו שמצטלם טוב, והופך בקלות לאייטם תקשורתי. חלק מכלי התקשורת קונים את הפיתיון מבלי לפשפש יותר מדי בציציות. זה סידור שהוא יותר מדי נוח לכולם:
המנכ"ל מפעיל לחץ, היחצ"ן מנהל קמפיין יצירתי, והוועד צובר נקודות במערכת יחסיו המורכבת עם ההנהלה.    אבל יש מי גם שמפסיד מהסידור הזה. הוא פוגע קשות באמינותה, המפוקפקת בלאו הכי, של העבודה המאורגנת בישראל. מי שצועק "זאב, זאב", כדי להוריד את מחיר האשלג או להשיג הטבות למשפחת עופר, שלא יתפלא אם לא יאמינו לו כשיפגין כדי לשמור על זכויותיו. מי שכותב מכתבים מטופשים למען שרי אריסון, שלא יתפלא על התגובות הציניות כשהוא מוציא את אותם עובדים עצמם להפגין נגדה.   מוטב לוועדי העובדים – שגם כך מייצגים רק חלק זעום מהעובדים במדינה, שיפסיקו להיות נחמדים כל-כך.
שיפגינו נגד ההנהלות שלהם, שיתמקחו על תנאי הפיטורים, שיילחמו נגד קיצוצי שכר, או על תנאים הגונים והומניים. נראה אותם גיבורים – לא כשכירי חרב נגד ההנהלה של המפעל המתחרה, אלא נגד ההנהלה של עצמם.      פרסום ראשון: 
2 6.04.09, 17:50 אינטרס משותף שת"פ בין ההסתדרות למעסיקים לאוצר. עסקת החבילה צילום: גיל יוחנן     למעסיקים אין מה לחשוש מהתאגדות עובדים לקראת שינוי באווירה בין העובדים וההנהלות? מנכ"ל חיפה כימיקלים אמר שהמהלך לחתימת ההסכם הקיבוצי "משפר את חוסנה של החברה". כדאי שגם המעסיקים יבינו שזהו אינטרס משותף של העובדים וההנהלה להגיע למצב WIN-WIN עו"ד אפרים זילוני עדכון אחרון:  06.03.10, 00:44
שתף לאחרונה גוברת ההכרה של עובדים בחשיבות ההתארגנות הקיבוצית במסגרת ארגוני עובדים במטרה לנהל מו"מ קיבוצי ולחתום על הסכם קיבוצי.
מעסיקים במקומות עבודה נתפסו לחרדה בלתי מובנת וגילו עוינות להתארגנות הראשונית ולתביעת העובדים לנהל מו"מ קיבוצי שיוביל לחתימת הסכם עבודה שיחול על כל העובדים.
    עם זאת, למעסיקים הגונים הרוצים להצליח בעולם העסקים ובמתן שירותים לצרכנים ואין להם כוונה לשלול מעובדיהם זכויות כדין או לנצלם – אין מה לחשוש מיחסי עבודה קיבוציים.
  דוגמה לסנונית המבשרת על שינוי באווירה בין העובדים וההנהלות ניתן למצוא ב"חיפה כימיקלים" דרום. אחרי שבע שנים שהנהלת החברה שברה את ניסיון ההתארגנות של עובדים, עומד להיחתם הסכם קיבוצי. מנכ"ל החברה ניסח זאת בצורה הטובה ביותר כשאמר ש"המהלך משפר את חוסנה של החברה, ואני קורא לכל המעסיקים לפעול בדומה לחיפה כימיקלים".
   ועדים אינם נכס מכביד יחסי עבודה קיבוציים אינם צריכים להיות "נכס מכביד" לגבי ההנהלה יותר מאשר ניהול יחסי עבודה אישיים עם עשרות ואולי מאות עובדים. הנהלות המפעלים המשקיעות נתח נכבד מתקציביהן כדי לקדם את השרות ולהסביר פנים ללקוחות כדי לרכוש את אמונם אינם מוכנים לגלות אותה פתיחות מינימאלית הנדרשת כלפי עובדיהם, הנותנים את השרות ויוצרים את ה"יש", ולדון עימהם באופן קיבוצי על תנאי עבודתם וזכויותיהם.     זאת למרות שקל יותר לנהל מו"מ עם ארגון עובדים מלנהל מו"מ עם כל עובד. ההנהלה במצב של הסכם קיבוצי יכולה להקדיש את זמנה בפיתוח העסק במקום בסכסוכים אישיים והעובדים יכולים להתרכז בעבודה.   התנהלות בלתי שקולה ובלתי אחראית הן מצד ההנהלה והן מצד העובדים עלולה להובילם לאבדון. לכן זהו אינטרס משותף של העובדים וההנהלה להצליח כי לכל אחד מהצדדים יש מה להפסיד. זאת, משום שההסכם הקיבוצי יוצר איזון נכון בין צורכי השותפים להסכם ומסייע להתמודדות עם עליית אי הוודאות תוך גילוי רצון טוב מצד כל השותפים.   שיתוף פעולה בין מעסיקים לעובדים זוהי דרך המלך ביחסי עבודה. שהרי מדובר ביחסים מתמשכים. זהו גלגל שמסתובב שאין בו חזקים וחלשים. יש חזקים וחלשים בנקודות זמן שונות, לכן מדיניות של הכל או לא כלום עשויה לפעול לשני הכיוונים והנזק שעלול להיגרם הוא בלתי צפוי.   ארגון עובדים יציג המלווה את ההתארגנות הראשונית מהווה משענת תומכת, משמש פסיכולוג ארגוני ומסייע, עד כמה שזה ישמע לא מקובל על חלק מן המעסיקים, להתגבר על כשלים ואמוציות טעונות שמתגלעים בין העובדים למעביד, ושוקל באחריות את הפתרונות ההוגנים כדי להגיע לשלום תעשייתי.
  צריך לחפש דרכי הידברות אחרות שיביאו את העובדים והמעביד לתחושה של WIN WIN וכך פועלת ההסתדרות כיום. יש לחסוך את הזמן ההולך לאיבוד מן המאבקים הכוחניים; כיוון שיחסי עבודה מעורערים חוזרים כבומרנג להכות בפירמה, בעובדים, בהנהלה ובבעלי המניות. לכן, עדיף להגיע לפתרון מוסכם בהסכם קיבוצי, תוך גילוי אחריות וויתורים הדדיים מאשר לעסוק בליקוק הפצעים התעשייתיים.    ההסכמה לקיום ארגון עובדים לא מצר את צעדי המעסיקים. האחרונים צריכים להיות קשוחים, אך לא בהתנגדותם לקיום ארגון שכזה, אלא במו"מ הכלכלי – כדי לא לאבד את יתרונם בשוק התחרותי. גם העובדים צריכים להבין שאומנם גוף עסקי אינו יכול לתפקד ללא עובדים, אך הוא אינו יכול לשרוד מבלי שהוא מרוויח. המטרה היא למצוא את האיזון הנכון.
      ע"ד אפרים זילוני הינו יו"ר האגף לכלכלה וחברה בהסתדרות החדשה.
  פרסום ראשון:  05.03.10, 09:14
  תגובה לכתבה    הדפסת כתבה    שלחו כתבה    עוד בערוץ איסלנד צמחה ב-3.3% ברבעון הרביעי של 2009
נמאס לי לשמוע: "אין לנו את המידה שלך"   שאלה ראשונה הנושאים אותם אני מזהה בכתבה "ועדי עובדים למען ההנהלה":
1.       זכויות עובדים – אותן זכויות המגיעות לעובד ומעוגנות בחוזה העבודה. חלק מזכויותיהם של העובדים אינן ניתנות לוויתור, גם על ידי המועסק עצמו, על ידי חתימת חוזה מול המעסיק.
2 .       ועד עובדים – התארגנות של עובדים במקום עבודה מסוים. תפקידו של ועד העובדים הוא לדאוג לזכויותיהם של העובדים. לוועד העובדים תפקיד חשוב ביחסי עבודה, אך אין לו מעמד של איגוד מקצועי.
3.       עובדי קבלן – עובדים שהעסקתם אינה ישירה, כלומר – עובדים שמקום עבודתם הוא בארגון אחד, אבל המעסיק שלהם הוא ארגון אחר.
4.       תנאי עבודה – תנאיו של עובד יכולים להיות מעוגנים או בחוזה אישי או בחוזה קיבוצי, תלוי במקום עבודתו. בכתבה ישנה התייחסות גם להרעת תנאי העבודה של העובדים, כמו קיצוצי שכר.
5.       השבתה – אמצעי להפסקה מתוכננת של העבודה, בצורה מלאה או חלקית, שנעשית על ידי המעביד במקרים נדירים כדי להגשים מטרות בתחום יחסי העבודה. שביתה – הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים לרבות שביתת האטה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין והפחתת רמת התפוקה של הארגון. השביתה היא הביטוי-