בין בדיון וממשות – ממ"ן 12 בציון 85
נושאים: עמעום הריאליזם דוברין האדם, מבע משולב, עקרון הברירה וכיוון הפיתוח, אירוניה דרמטית, מספר דמות, הנמקות סיבתיות מסתברות א. בסיפור דוברין האדם ישנם מספר מאפיינים ריאליסטיים יחד עם גורמים שונים הגורמים לטשטושו ועמעומו של הריאליזם בסיפור.
ראשית, כנגד הרקע הקונקרטי של עיר בהווה הסיפורי ומושבה בעברו המזוהים גם פחות או יותר מבחינת זמנם (ההווה הסיפורי לאחר קום המדינה ואילו ימי המושבה לפני כן) עומד חוסר בולט בפרטי האקספוזיציה וההקשר. על משפחתו של הדובר לא ידוע כמעט דבר למעט מחלתו של הילד, מקורו של האב במושבה והתגלגלותם לדירת מרתף אותה הם מבקשים לעזוב ומאפיין זה של הסיפור מוסיף מרכיב של מסתורין המשבש את עיקרון הארגון הסיבתי. מעמדו של המספר כדמות בסיפור לא רק שמספקת צוהר סובייקטיבי בלבד אל המציאות המתוארת, אלא שסובייקטיביות זו מצדיקה את חשד ההטיה המתלווה אליה תמיד בכך שהמספר מצטייר כדמות ששיפוטה מחשיד (הקישור בין מחלת הילד הנדירה ודירת המרתף) ועמדתה כלפי המציאות נוזלית (מקווה שהדירה לא תמכר בשעה שהוא מציע אותה למכירה). כתוצאה מכך נדמית דמות הדובר גם כפסיבית וכנוהגת בבריות מתוך חשש ופחיתות כבוד (תפיסת דוברין כשופט), לא אחת סותרת את עצמה בכוונותיה ובמעשיה ובאופן כללי משדרת עליבות מסוימת. בנוסף, בחלקו הראשון של הסיפור מתגלה המספר כחסר יכולת להשפיע על המציאות והוא מובל על ידה החל מההתגלגלות לדירת המרתף ועד להשלמה עם כך שגורלו להיוותר בה כנגד רצונו. חוסר אונים זה משרת את האווירה דמוית החלום ותורם לעמעום הריאליזם בסיפור.