קווין היה פילוסוף, לוגיקן ומתמטיקאי אמריקאי, מהחשובים במאה האחרונה. קווין השתייך לזרם הפילוסופיה האנליטית ויש אומרים שהצעידו "אל הפוסט-אנליטי". היה אמפריציסט ובאופן כללי הושפע רבות מ'החוג הווינאי' שמורו וידידו קרנפ אף היה חבר בו. ככזה, שאף בעבודתו להביא לדיוק מדעי ופילוסופי עד כמה שניתן, בעזרת בירורן של הנחות יסוד.
אלו, עלולות להביא לבלבול ותקלות מרחיקות לכת באם אינן נקיות משגיאות, ולכן יש לבחנם תוך הסתמכות על רשמי חושים ושימוש בעקרונות הלוגיקה. זאת בדומה לפרגה שהקדימו בעבודתו מתוך מגמה זו, כולל כמובן תרומתו לתורת המשמעות ופיתוח שפת תחשיב הפרדיקטים. קווין, במאמרו "שתי דוגמות לאמפיריציזם" (Quine,
1 951), יוצא נגד שתי דוֹגמות מרכזיות באמפיריציזם. הראשונה דוגלת באבחנה נוקשה בין משפטים אנליטיים לסינטתיים. השנייה הינה רדוקציוניזם הטוען כי כל אמירה משמעותית מורכבת למעשה מתיאורי חוויות חושיות. קווין מטפל בשתי הדוגמות הללו זו אחר זו כאשר תחילה הוא מערער על האבחנה בין אנליטי לסינתטי, דרך קושי עליו הוא מצביע בהגדרת האנליטיות. לאחר שאינו מצליח להעמיד הגדרה מדויקת לאנליטיות, הוא מקשר את הדברים לדוגמת הרדוקציה ותורת משמעות דרך אישוש. לפי אלו ניתן לדבר על טענה המאוששת 'באופן ריק', ללא קשר להתנסות בעובדות, והיא תהיה האנליטית. קווין מצביע על הבעיות שבמימוש דוגמת הרדוקציוניזם, מציע תיאוריה הוליסטית הפותרת את כל הקשיים שהעלה, ומסיים בהשלכות שהוא רואה להצעתו. בעבודתי זו אנתח את מאמרו של קווין תוך תשומת לב למקומו בהתפתחות הלוגיקה, וההשפעות עליו וממנו. כאמור, קווין פותח את דבריו בהגדרת האנליטיות, בהתחילו מן ההגדרה המסורתית של קאנט, שאת שורשיה הוא רואה בעבודתם של יו­ּם ולייבניץ. יום תרם לאבחנה בין אמת התלויה במושגים לבין אמת התלויה בעובדות. לייבניץ תרם לאבחנה בין עיוני-אפריורי לעובדתי-אפוסטריורי, והחשיב את העיוני כהכרחי, משמע אמת בכל העולמות האפשריים או לחילופין ששלילתו היא סתירה. קאנט הגדיר אנליטיות כייחוס לנשוא בגבולות המוכל בנושא. על הגדרה זו  קובל קווין כי היא מוגבלת לצורת נושא נשוא, וכי מטאפורת המוכלות פוגמת בהגדרה, שכן אינה מובהרת דיה. הוא מציע ניסוח מחודש להגדרה, ברוח שימושו של קאנט במושג האנליטיות: "אמירה היא אנליטית כאשר היא נכונה מתוקף המשמעויות של רכיביה, וללא תלות בעובדות". אם כך הצעד הבא הנדרש הוא בירור מושג ה'משמעות', מקום בו בולטת השפעתם של פרגה וראסל על קווין, הפונה לעבודתם בהקשרי ההבדל בין משמעות להוריה, ומשליך זאת ממונחים יחידאיים על פרדיקטים. בנקודה זו מוסט הדיון לאבחנה בין מושגי ה'מהותיות' האריסטוטלית (לעומת מקריות), 'חלוּת' פרדיקטית ו'משמעות'. העיקר בקטע זה להבנתי הינו אמירותיו של קווין כי משמעות שונה מחלות פרדיקט, שהאחרונה אינה חדה ומתקשה להבדיל לדוגמא בין בעל לב לבעל כליות, וכן ממהות. עניינה של המשמעות לדידו של קווין בנרדפות צורות לשוניות ואנליטיות של טענות, והוא אף מעיר כי ניתן לזנוח את החיפוש אחר ישויות משמעות מעורפלות, דבר הנראה כביקורת על תורות משמעות מיסטיות.
כאן מחזיר קווין את הדיון למסלולו, ומפריד בין שתי סוגי טענות הנחשבות אנליטיות: 1)) אלו הניחנות באמיתות צורנית מובהקת כגון "אין אדם לא נשוי שהוא נשוי". זו נשארת אמיתית בכל החלפה עקבית של מרכיביה, להוציא קַשרים לוגיים כמובן. (2) אלו שאמיתותן ניכרת דרך שקילות או נרדפוּת-קוגניטיבית כגון "…