וסטרגארד ושרודר (1985) טקסטואלי ניתחו את ייצוג התפקידים המגדריים בפרסומות שהופיעו בכתבי עת לנשים וגברים. בפרסומות המיועדות לנשים, העלו 4 אידיאליים נשיים החוזרים על עצמם: אידיאל הביתיות: מוצגות כנשים וכרעיות. אידיאל היופי: טיפוח הופעה החיצונית כדי להיות ראויה ולקבל את אישורו של הגבר. האישה עצמאית: מאמצת את דפוסי העולם הגברי ופועלת באופן רציונאלי ונטול רגש ובכך הצלחתה בעבודתה. האישה המפוצלת:
שנעה בין בית, עבודה ויופי. הגבר בפרסומות אלו משמש כמומחה, יועץ וכו'. סוג הפרסומת קשור למרחב הפרטי כגון חומרי ניקיון. דימוי מגדר בפרסומת המיועדות לגברים, הוצגו 2 אידיאלים. אידיאל הנשיות: נשים מוצגות כחפצים ובצורה פורנוגראפית, המדגישות את נחיתותן לעומת הגבר. אידיאל הגבריות: גברים מוצגים כחזקים, פעילים וכו'. סוג הפרסומת קשור למרחב הציבורי כגון בנקים. המסקנה שהדימויים מגדריים משמרים את האידיאולוגיות הרווחות בחברה, אשר מגדירה לנו את "מנגנון אידיאולוגי לשעתוק זהות"  באופן מגדרי, ברור וחד משמעי, הפירוש להיות אישה וההיפך. לווינגסטון (1998)  טקסטואלי חקרה מה סוד הקסם שטמון באופ"ס והקשר בין מאפייני הז'אנר לבין הסיפוקים שהקהלים מקבלים. הדבר בוצע באמצעות פרסום מודעה וראיונות.
לווינגסטון הציגה מאפיינים לאופרת סבון: עלילה סבוכה ומקוטעת ברמה הנרטיבית והאידיאולוגית כמו בחיי היום יום, טקסט "אמצע אין סופי", קצב ההתפתחות איטי, אין גיבור מרכזי אלא מגוון דמויות , אין פואנטה ומסר חד משמעי. המשמעות שאופ"ס טקסט פתוח המובנה בחיי היום יום. לווינגסטון מונה את הסיפוקים שמפיקים מהצפייה: 1. הצפייה מוגדרת כמו פעולה בחיי היום, ביום ושעה קבועים חווים אסקפיזם ולוקחים פסק זמן לטובת מציאות אחרת. 2. הצפייה גורמת לאנשים להתחבר לדמויות ולהזדהות איתן. 3. הדמויות מעוררות השוואה לחיי היום יום , אותן בעיות שקיימות.
האופ"ס מאפשרת להעביר ביקורת לדוג' "לא הייתי נוהגת כך" וכו'.
האופ"ס מבוסס על ז'אנר המלודרמה, ז'אנר נשי אשר יוצר מרחב דיון חברתי בבעיות של היום יום. הדבר מקביל לסיפוקים שמשרה עלינו האופ"ס וזאת עצם העובדה שהטקסט פתוח ומאפשר הפקת מספר משמעויות.
רדווי (1984) ממחישה את רעיון הקהילה הפרשנית על ידי קבוצת "קוראי קטגוריה", קבוצה אשר שונה מקבוצות אחרות בכך שהיא בעלת נושא משותף ובעלת אופן הפענוח זהה. רדווי פנתה לקהילה של עקרות בית הקוראות רומן רומנטי בעיירה נידחת השם סמית'טאון והמחקר מתרחש בחנות ספרים יחידה באמצעות ראיונות ושאלונים. המטרה היא לראות כיצד נשים אלו מתפקדות כקהילה פרשנית ומה מאחד אותן.
רדווי הסיקה כי הנשים פרשו את העלילות ברומן רומנטי באופני פרשנות כקהילה ייחודית.
הנשים התעלמו מקו העלילה והתייחסו למערכת בין הגיבור הטוב לגיבורה הטובה, כאשר הגיבור הטוב הוא סוג של דון ג'ואן וכאשר הוא נכנס לחיי הגיבורה היא "מחנכת" ו"מבייתת" והופכת אותו לאיש משפחה אשר מכבד ומקבל את תפיסת עולמה. הסיפוקים שהופקו מקריאת הרומן רומנטי: הנשים לומדות משהו חדש על העולם שלא ידעו, הן יודעות לנהל יותר טוב את משפחתם, הסיפור נתן להן לגיטימציה לפנאי, בקריאה יש מילוי צורך אסקפיסטי, פנטזיה של מערכת יחסים משולמת. קון (1995) בדקה ייצוגים פורנוגרפים וטענה כי, אלה מציגים מסר ברור וחד משמעי לגבי יחסי השליטה והיררכיה בין נשים לגברים, כאשר הגברים הם השולטים ונשים הן הנשלטות. הדעה הפמיניסטית הרווחת שגברים משתמשים במיניות של הנשים על מנת להשפיל, לשלוט ולהפוך אותן לאובייקט מיני וזאת כדי להרגיש עליונות וכוח. גברים לא ייצגו ביחסים הומוסקסואליים ולא יפרסמו את איברי מינים וזאת כיוון שקיימות הגבלות בייצוג גברים. הפורנוגרפיה מאפשרת לגבר לדמות את האישה לחפץ, דבר השולל את זהותה הנשית. האישה מוצגת לא כאישות אחת אלא בחלקי איבריה. הפורנוגרפיה משיגה את אפקט ההחפצה באמצעות העמדת המצלמה תוך דגש לקיטוע הגוף וקלוז'-אפ על איבריים מסוימים, תוך ביטול מבטה של האישה וזאת על מנת שלא יהיה רמז של אינדיבידואליזם שיקשה על הגבר הסובייקט לחוקר את האישה המוצגת כאובייקט. הייצוגים הפורנוגרפים מציבים את הגבר כקורא אידיאלי והוא יכול ליהנות מפעילות של הנהנות ומציצנות בידיעה שהאובייקט לא רואה אותו. המטרה מאחורי האידיאליזם שגבר יכול להיכנס לעולם הנשים והנשים לא יכולות להחזיר מבט ובכך הגבר לא עומד בסכנת דחייה אלא במעמד של כוח, עליונות ושליטה. קון מעלה שהייצוגים הפורנוגרפים שייכים לתרבות בפטריארכאלית ונקיים מאלמנטים פמיניסטיים כאשר הגבר הוא הפעיל, השליט והאישה מהווה אובייקט למימוש השליטה והעונג.
ליבס וכ"ץ (1988) מחקר שהתמקד באופן תגובתם של הקהל לניתוח הטקסט. המחקר בוצע ע"י ניתוח ראיונות שהוצגו בסדרה וע"י 65 קבוצות קהל הכוללת מקליטים טכנאים ומראיינים ששאלו שאלות לגבי הסדרה. המסקנה שהופקה שדאלאס השאירה חותם לא רק בארה"ב אלא בעולם ונגעה בשלושת הדתות המונותיאיסטיות ובכך מקבילה לספר בראשית. 2 מאפייני הטקסט: קמאיות, מבחינה פרדיגמאטית יש הקבלה לסיפורי הבריאה.
סדרתיות, מבחינה סינטגמטית קיימת המשכיות בין פרק לפרק, כל הבעיה מתחילה ונפתרת בפרק הבא. 2 דפוסי הפענוח ומעורבות שהטקסט הציע: רפרנציאליות, כאשר הצופה הזדהה עם הדמות מהסדרה בבעיות שצצות בחיי היום יום, והרגיש שיקוף מציאות. מטא-לשוני, ההתייחסות לסדרה מתוך לגלוג ומתוך היותה סדרה. הממצאים הובילו למסקנות הבאות:
ז'אנר מסורתי, פחות ידע באופ"ס בעל מאפיין קמאי נמשכו יותר לדפוס פענוח רפרנציאלי ואילו ז'אנר בעל ידע באופ"ס בעל מאפיין סידרתי נמשכו יותר לדפוס של מטא-לשוני. הייתה התאמה בין הקבוצות לאופן הפענוח, הניתוח הוא תלוי תרבות.
קארי (1989) קארי בתחילת המאמר, קארי יוצר אבחנה בין 2 תפיסות שונות של התקשורת בחברה:
תקשורת כהעברה: ראיית התקשורת כמפיצה של מידע או השפעה. השפעות התקשורת. פונקציה של התקשורת זה להעביר מידע בין מקומות, מתן מידע והפצתו במרחב. תקשורת כהתכנסות:
…