דויד- הפער שבין המקרא והנרטיב מבוא
  כיום נהוג להתייחס לדויד כאחד המלכים הגדולים שהיו לעם היהודי, אך למעשה כאשר קוראים את הסיפור התנ"כי עולות שאלות ותהיות רבות לגבי תפקודו של דויד. דויד היה נשוי לשמונה עשר נשים ובנוסף היו לו פילגשים רבות. דויד גם  הרג בתחבולות את בעלה של בת שבע, בה חשק. לא רק שהוא רוצח את אוריה החיתי בעזרת יואב בן צרויה  אלא הוא גם מצווה על בנו, שלמה, לרצוח את יואב, שר צבאו הנאמן. אפילו בתלמוד התקשו למצוא צידוק לחיסולו של יואב, למרות ששם מרבים להלל את דויד.
   מהסיפור התנ"כי ניתן ללמוד כי דויד היה ראש לכנופיה שנהגה לגנוב, לשדוד ולגבות "דמי חסות", כפי שניתן ללמוד מסיפור נבל הכרמל. דויד תובע מנבל הכרמלי  כסף, וכשזה מסרב הוא מאיים על חייו. מאוחר יותר הוא מחלק את השלל כדי לשחד את זקני יהודה שיתמכו בו לכהונה.
יחד עם זאת ישנם סיפורים אציליים אחרים אשר נכרכו בשמו של דויד. למשל, האופן בו קרע את בגדו של שאול ולא הרגו, וגם סיפור צפחת המים. סיפור גבורה אחר שנקשר בשמו של דויד ומסופר לילדים מגיל צעיר הוא סיפורו של דויד האמיץ שהרג בהטלת אבן את גוליית הענק ובכך הציל את עמו. גם סיפור זה עומד על שולחן הניתוחים ורבים טוענים שמדובר בטעות בכיתוב המקראי, וכי שמו של הגיבור נשמט מהכתוב.
התמונה המצטיירת מדמותו של דויד בקריאה ביקורתית עומדת כשיח בין הארכיאולוגים לחוקרי מקרא והיסטוריונים. הראשונים טוענים כי אין כל הוכחה לסיפורו של דויד וכי אין כל בסיס לאמיתות הסיפורים הללו.
חוקרים אחרים לעומת זאת, מקבלים את התמונה המקראית.
נראה כי אין מי שימחק את מיתוס דויד המלך הצדיק והגיבור. בתרבותנו טורחים מורים ומחנכים לספר את סיפור דויד בנרטיב החיובי, ואף יותר מכך. גורל נרטיב דויד אינו שונה מגורלם של נרטיבים אחרים מהתנ"ך, מההיסטוריה היהודית הדתית והחילונית וגם מההיסטוריה העולמית. הצורך במיתוסים הוא בסיסי להבניה חברתית וליצירת זיכרון קולקטיבי ובו דמויות חיוביות לחיקוי.
פרי ושטרנברג מצביעים על הפערים בטקסט המקראי כעל תחבולה ספרותית הבאה להדגיש בעיקר מה שלא כתוב,  ובכך להעצים  את המסר וגם בדרך עקיפה לתת לקורא כוח ודרך לפרשנות ייחודית. קרת מכוון את הזרקור על מיתוסים ועל העיוות שהם מנחילים לתוך החברה, ומדגיש את האופן בו מעצבי הזיכרון הלאומי משתמשים בסיפור על ידי בניית הנרטיב הרצוי.
מטרת העבודה לבחון את ההבדל בין הסיפור המקראי כפי שהוא נקרא בעין ביקורתית מהכתוב, לבין הנרטיב והמיתוס שנדבק בדויד המקראי על ידי פרשנים שונים של חז"ל. אנסה לנתח מהו אותו צורך במיתוסים, מהו הפער בין הסיפור המקראי לנרטיב העכשווי.