ממן 12
תשובה
1 :
א.    המרחב בו מתרחשות הסצנות בהן צפיתי בסרט "זיכרונות פוריים" הינו מרחב חסום.            הסצנות מצולמות רובן בתוך חללים קטנים, צפופים, חשוכים ומדכאים; בתיהן של רומייה וביתה סחר (לא מוארים, קטנים, קלאוסטרופוביים ואפורים), האוטובוס, העבודה המדכאת שהיא נאלצת לעבוד בה (המתפרה הקטנה והצפופה) כיוון שאיבדה את אדמתה, והמנזר בו העבירה שנים כה ארוכות מחייה. גם המראה הנשקף מחלונות האוטובוס איננו מדגיש את המרחבים והנוף, אלא בעיקר את הבניינים המודרניים הגבוהים והצפופים שהחליפו את הבנייה הערבית המסורתית הישנה שאפיינה את הכפרים הערבים שלפני הכיבוש. ההתמקדות בשגרת היום יום המונוטונית של רומייה (דפיקת הצמר, ברירת קטניות כביסה, אפיית לחם, ניקיון הבית, נסיעה לעבודה מדכאת בה היא נאלצת לעבוד כיוון שאיבדה את אדמתה וכד') נותנת לי כצופה את ההרגשה שהיא כלואה בתוך חיים שעיקרם הוא הישרדות יומיומית.  הסצנות בהן מצולמת סחר ביתה של רומייה, מתרחשות גם הן בתוך מרחבים חסומים (ביתה החשוך, עיר מגוריה, רמאללה מעבירה גם היא תחושה של מרחב חסום וצפוף -בניינים גבוהים בבניה, ולא נוף ומרחבים). שתיהן שורדות (צומוד).
הקשר בין המרחב החסום אל המתרחש מחוצה לו מתבטא בעיקר בכמיהתן וערגתן של הנשים אל האדמה, המרחבים והחופש שאבד להן עם הכיבוש. גם סחר ביתה של רומייה, למרות היותה אישה מודרנית, משכילה ומשוחררת כביכול (בחרה להתגרש ולחיות לבדה, משוחררת מהשליטה הפטריאכלית), שהצליחה לפרוץ מחסומים וגבולות בתוך קהילתה, אך עדיין מרגישה כלואה ומדוכאת, כמו אימה, בתוך הכיבוש הזר הסוגר עליהן, פיזית ונפשית. תשובה יפה …