מבוא
טרור הינו גרימה מכוונת של מוות או נזק גופני רציני לאזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות או אידיאולוגיות. הגדרת המונח "טרור" הינה מהסוגיות השנויות ביותר במחלוקת.
המחלוקת כוללת מגוון דעות אך המרכזית מבניהן היא השאלה, האם מטרות מסוימות מצדיקות את מעשי הטרור. ויכוח זה הינו המכשול המרכזי העומד בפני כל מאמץ ליצור מנגנון בינלאומי למלחמה בטרור  וכתוצאה ממנו נוצר מצב אבסורדי בו כמעט כל מדינות העולם מגנות את הטרור, אך אינן מסוגלות להסכים באשר להגדרתו. ההתמודדות המשפטית עם הטרור הבינלאומי מעסיקה את המשפט הבינלאומי מאז הופעתו הראשונה של טרור במהלך שנות השישים של המאה העשרים. הטרור הבינלאומי, כשלעצמו, לא הוגדר כעבירה במסגרת אמנה בינלאומית, ולא נכלל בגדרן של העבירות המנויות בחוקת בית-הדין הפלילי הבינלאומי. הגישה הדומיננטית להתמודדות עם הטרור הבינלאומי כיוונה ליצירתן של עבירות פליליות והטלת חובה על המדינות להעמיד לדין את העבריינים או להסגירם לידי המדינה הנפגעת. נקודת המפנה המרכזית של המשפט הבינלאומי ניתן לזהות עם פיגועי הטרור בארצות הברית ב- 11 בספטמבר
2 001. אירוע זה שינה  את כללי המשחק וקבע כי  כל פעולה של טרור בינלאומי מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומי. החלטת מועצת הביטחון הותירה שאלות רבות ללא מענה, ובכללן שאלת זהות הגורם שכנגדו קמה הזכות להגנה עצמית. לחוסר הבהירות בהקשר זה תרמה גם חוות-הדעת המייעצת של בית-הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה, אשר סייגה את ההכרה בחוקיות השימוש בכוח כנגד פעולות טרור כאשר קבעה כי הזכות להגנה עצמית של מדינות אינה קיימת אל מול טרור שאינו נתמך על-ידי מדינה, שמקורו משטח כבוש המוחזק על-ידי המדינה הנתקפת. ההכרה העקרונית בחוקיות השימוש בכוח על-ידי מדינות במסגרת המאבק בטרור הבינלאומי, מעוררת את שאלת ההתאמה של דיני המלחמה לאופי הלחימה בטרור. דיני המלחמה, אשר עוצבו בהתאם למאפייני המלחמה הקלאסית בין מדינות, יוצרים הבחנות ברורות בין מצב של שלום למצב של מלחמה, בין מטרה אזרחית למטרה צבאית, בין אזרח ללוחם ועוד. דינים אלו נתקלים בקשיים בבוא המדינות ליישמם על המאבק בטרור הבינלאומי, המתאפיין דווקא בהעדרם של גבולות ברורים. המבנה הקלאסי של ארגון טרור כולל קבוצת פיקוד, שקובעת מדיניות ,תכניות ומתן הנחיות . מאפיין זה מקשה על ההבחנה בין לוחמים לאוכלוסייה אזרחית  ובין מטרה צבאית לאזרחית. קושי נוסף הינו בהגדרת מעמדם של פעילי טרור הנתפסים על-ידי המדינה הנלחמת בארגון ובהגדרת קבוצת "המוגנים", הנהנים מהגנת דיני המלחמה. נוסף על הבעייתיות ביישום דיני המלחמה על המאבק בטרור הבינלאומי, מעוררת ההוספה של המערכת המשפטית של דיני המלחמה שאלת התיאום בין מערכת משפטית זו לבין המערכת המשפטית שקדמה לה-המשפט הבינלאומי הפלילי. מלבד שתי המערכות המשפטיות המתוארות עומדת מערכת משפטית שלישית, המשפיעה על הכללים המסדירים את הלחימה בטרור הבינלאומי- דיני זכויות האדם.  סוגיית ההשפעה של דיני זכויות האדם על הכללים המסדירים את הלחימה בטרור הבינלאומי מערבת סדרה של שאלות מהותיות דיני זכויות האדם חלים תחת מודל אכיפת החוק והאופן בו הם חלים במצב של סכסוך מזוין, בהתחשב בקיומה של מערכת משפטית מיוחדת, היא דיני המלחמה. דינים אלו משפיעים על אותו קו גבול  בין שתי מערכות הדינים של המשפט הבינלאומי הפלילי ודיני המלחמה ובין שני המודלים של אכיפת החוק והשימוש בכוח. בנוסף, מתווספת לשלוש מערכות הדינים המתוארות מערכת משפטית רביעית- דיני התפיסה הלוחמתית.  שאלת חוקיות השימוש בכוח על-ידי המדינה נגד פעילים של ארגון טרור נמצאת תחת מודל אכיפת החוק, שבו חלים המשפט הבינלאומי ודיני זכויות האדם, כלומר שלא תהא המדינה רשאית לעשות שימוש בכוח נגד אותם פעילים, וזאת מתוקף חובתה לכבד את זכותו של כל אדם לחיים ולהליך הוגן. הפגיעה בפעילים של ארגון טרור תהא חוקית אך ורק על-פי התנאים לקיומה של זכות אינדיבידואלית להגנה עצמית, המקנה הגנה מפני העמדה לדין פלילי לעומת זאת, תחת מודל השימוש בכוח, שבו חלים דיני המלחמה, עשויים פעילי הטרור להיחשב ללוחמים, וככאלו כמותרים לתקיפה בכל עת, גם אם לא מתקיימות הדרישות הקפדניות לקיומה של זכות אינדיבידואלית להגנה עצמית. דוגמא נוספת לצורך בתיאום הדינים השונים החלים על הלחימה בטרור והתאמתם למאפיינים המיוחדים של לחימה זו הינה סוגיית מעמדם של טרוריסטים הנתפסים על-ידי המדינה. תחת מודל אכיפת החוק, פעילי ארגון הטרור הנתפסים על-ידי המדינה הינם עבריינים, אותם רשאית המדינה להעמיד לדין פלילי בגין פעולותיהם במסגרת הארגון, ככל שהללו מהוות עבירה על חוקי אותה מדינה. מדינת ישראל מפעילה מאז קיומה מנגנון המכונה "דמוקרטיה מתגוננת".  ביטוי זה מתייחס לדמוקרטיה עם אמצעים מיוחדים ורגישים. איום הטרור מאתגר את יכולתה של מדינה דמוקרטית להגן על שלום אזרחיה ולהימנע מפגיעה בזכויות אדם. אין עוד מחלוקת כיום כי מדינה רשאית להגיב בכוח צבאי על מתקפת טרור נגדה. זאת, מכוח זכותה להגנה עצמית הקבועה בסעיף 51 למגילת האו"ם, המאפשרת למדינה להגן על עצמה מפני התקפה חמושה, לפיכך ישראל רשאית להפעיל כוח צבאי כנגד ארגוני הטרור. הדמוקרטיה המתגוננת בישראל מונה כלים אחדים להתמודד עם איום הטרור עליהם ארחיב בהמשך.
בעבודתי זו, אפתח עם רקע היסטורי , אסביר מהו עיקרון המידתיות המתייחס לכל הפרקים בעבודתי. אכתוב על דיני זכויות האדם והדילמות המוסריות הקיימות במדינת ישראל מכורח המדיניות הדמוקרטית שמושתתת בה. אתמודד  עם שאלת חוקיותה של ההריגה המונעת ומוסריותה, מה הדין החל על לוחמים, אזרחים ,לוחמים בלתי חוקיים ,מהו משפט בינלאומי הומניטרי ולבסוף  אסביר כיצד מתקיימת מדיניות החקיקה, ההתגוננות והענישה של מדינת ישראל.