מבוא
הרפובליקה הטורקית אשר הוקמה ב- 1923 על חורבותיה של האימפריה העות'מאנית, אמצה את החילוניות כבסיס למשטר החוק שלה, ולפיכך העניקה זכויות אזרח לנשים כבר ב- 1926 וזאת בנוסף לביטול הפוליגמיה, הענקת זכות תביעת גירושים לנשים וביטול חוקי הירושה הלא שוויוניים בין גברים ונשים.
בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, הציגה טורקיה את מועמדותה להצטרפות לאיחוד האירופי. הציפייה הכוללת בטורקיה היא שצירופה לאיחוד ימריץ את כלכלתה ויהווה צעד חשוב במימוש שינויים חברתיים ומוסדיים כגון התגבשותה של חברה אזרחית פעילה, מוסדות דמוקרטיים ועליונות שלטון החוק.
 כדי להתחיל לדון בהצטרפותה של טורקיה למסגרת המוסדית של האיחוד האירופי, נתבקשה טורקיה להוכיח כי היא מקיימת סביבה מוסדית יציבה המבטיחה דמוקרטיה, שלטון החוק, זכויות אדם וכיבוד מיעוטים והגנה עליהם וזאת באמצעות עריכת רפורמות חקיקתיות ומשפטיות המשקפות שוויון בין המינים בכל תחומי החיים וקידום זכויות נשים.
בעבודה זו ייבחן אופי תגובתה של הרפובליקה הטורקית לקריטריונים שהוצבו על ידי האיחוד האירופי; תיקוני החוק האזרחי והפלילי שלה (מן הפרספקטיבה המגדרית), וכן השינויים המוסדיים שערכה על מנת לקדם שילובן של נשים בתחום התעסוקה.
שאלת המחקר עליה מבקשת לענות עבודה זו היא:
כיצד באה לידי ביטוי חשיפתה של טורקיה לפיקוח האיחוד האירופי על החקיקה בנושא זכויות נשים בתחומה?