פרק 1 – הגדרות, מאפיינים וגורמים של הפרעת ADHD:
ADHD נחשבת לאחת ההפרעות השכיחות בקרב ילדים, והיא מתבטאת בקשיים ניכרים בקשב ובריכוז, בהתנהגות אימפולסיבית ובפעלתנות-יתר (היפראקטיביות).
ההפרעה מתבטאת ברמות שונות אצל 2-8% מהילדים בגיל ביה"ס, עם פעלתנות-יתר או בלעדיה. תפוצת הלקות בקרב כלל האוכ' מגיעה עד כ-18%. אצל 50-80% מהילדים שאובחנו עם ADHD ההפרעה נמשכת גם בגיל ההתבגרות, ואצל 40-65% מהם היא נמשכת גם בבגרותם. ADHD  מאופיינת בהתנהגות שאובחנה במעקב שנמשך כ-6 חודשים, ובמהלכו נצפו אצל הפרט שנבדק לפחות 6 מהתסמינים המפורטים ב-DSM (כלומר, ההתנהגות אינה חד-פעמית או קצרת-טווח).
מאפיינים מרכזיים של ההפרעה:
לקות קשב, קשיים בריכוז ורמת פעילות ואימפולסיביות שאינן הולמות את גיל הפרט ואת מינו.
ע"פ רוב, ילדים עם ADHD מתקשים בלימודים בביה"ס, בטיפוח קשרים חברתיים ובתפקוד במשפחה. כאמור, אצל חלק ניכר מהם הלקות אינה חולפת עם הגיל, והשפעתה באה לידי ביטוי גם בחייהם כמבוגרים בתחומי העבודה, חיי החברה והמשפחה.
ADHD היא אוסף של סימנים המתבטאים בדרגות חומרה שונות. לעיתים נלוות אליה הפרעות נוספות.
בתהליך האבחון יש להישען על הערכות רפואיות ונוירולוגיות, הערכות דידקטיות ופסיכולוגיות, דיווחי הורים, ראיונות ותצפיות.
כל אלה נועדו לאשר או לשלול קיום גורמים הקשורים להפרעה או התורמים לה, ולבחור את שיטת הטיפול המתאימה ביותר לפרט:     עבור ילדים – מקובל לשלב טיפול תרופתי, פסיכולוגי והתערבות חינוכית כגון הדרכה לגורמים המטפלים בילד (הוריו ומוריו); עבור מבוגרים – נחוץ להתאים להם תהליכי אבחון וטיפול שפותחו לילדים, ולמצוא דרכים לסייע להם להתמודד עם קשיי היומיום.
מהו קשב?
קשב הוא היכולת או התהליך המאפשרים לבחור להתמקד ברגע נתון בגירויים המתאימים והרצויים ביותר מתוך המכלול הנגיש של גירויים חושיים ורגשיים; ניתן לראות קשב גם כמשך הזמן שהפרט מקדיש לביצוע משימה או תפקיד מוגדרים; וכן מקובל לראותו כמנגנון מנטלי הנחוץ לביצוע תהליכי עיבוד מידע. המנגנון הזה "מחליט" אילו גירויים ייקלטו בשדה התפיסה שלנו ואילו גירויים יסוננו החוצה. מנגנון הקשב מקצה את המשאבים לאזורים מסוימים של שדה התפיסה ע"פ אופי הגירוי, חשיבותו או מיקומו.
קיימים 4 תפקודי קשב (תפקודי הקשב נחוצים ללמידה, לפעילות חברתית, לפעולות מוטוריות ולשילוב בין הפעולות השונות):
1.       קשב מתמשך – משך הזמן שהפרט יכול להתמקד במשימה תוך שמירה על רמת ביצוע עקבית. ליקוי ביכולת זו בא לידי ביטוי במיוחד במצבים המצריכים להפנות קשב לאורך זמן בלי להגיב. כשמערכת הקשה פעילה ומערכת התגובה סבילה בו-זמנית,    עלול להתעורר קושי מפני שבהעדר תגובה יש נטייה טבעית "להתנתק" מהגירוי מפעם לפעם ולא לשים אליו לב.
למשל:
ציפיית הילד לשמוע את שמו בעת הקראת השמות בכיתה; דיון שבמהלכו המורה שואלת שאלה והילדים עונים בהצבעה.
2.      קשב בררני (סלקטיבי) – היכולת להתמקד במידע רלבנטי, בד"כ חזותי או שמיעתי, תוך התעלמות מגירויים מסיחים (כגון: רעש מחוץ לכיתה). כשהקשב הבררני תקין, האדם יכול להתמקד במידע רלבנטי גם כשהמידע אינו מעניין וגם כשהוא נבלע ברקע בגלל מסיחים בולטים, פתאומיים, רועשים או מעניינים במיוחד. כשהקשב הבררני לקוי, מיקוד הקשב מושפע פחות מכוונות האדם ויותר