שאלה 2
א. הרומן של המאה התשע-עשרה נוטה לסיום סגור, כשהציפיות לסגירות יכולות להיות כלליות או ספציפיות. ציפיות כלליות לסגירות מבטאות את הציפייה הטבעית שלנו כקוראים, שהעלילה תגיע לידי סיום שיסגור את כל הקונפליקטים שהיו בבחינת חסרי וודאות. הציפייה הספציפית לסגירות מתקשרת לאופן שבו הקורא היה רוצה לראות את הדברים נסגרים על סמך הנתונים בטקסט. באבא גוריו למשל, הציפייה הספציפית שלנו היא שראסטיניאק לא יבחר במאבק, אלא בדרך אחרת, אך הוא בוחר כפי שהוא בוחר. כלומר, הציפייה הכללית לסגירות התממשה כי ראסטיניאק בחר, הכריע, אך אולי זה לא עונה על הציפייה הספציפית שלנו לסגירות, שיפנה עורף לחברה הפריסאית, במיוחד אחרי מה שחווה וראה ולאחר שהוא עומד על קברו של אבא גוריו ורואה כיצד החברה יכולה להוביל אדם לסופו. בדיוקנה של גברת הציפיות הכלליות שלנו לסגירות הן שאיזבל תגיע לאיזשהו החלטה והציפייה הזו מתממשת כי היא החליטה, אך החלטה זו לא עולה בקנה אחד עם הציפייה הספציפית שלנו שהבחירה שלה תהיה דווקא לנטוש את אוסמונד ולא לחזור אליו. השיבה לאוסמונד מעוררת תמיהה בעיקר לאור העובדה שאיזבל התפכחה והיא מבינה באיזה אדם מדובר ומבינה כמה טעתה ולכן המסקנה המתבקשת היא שתעזוב אותו ולמרות זאת היא חוזרת.