בעבודה מנותח טקסט לפי המאמרים של אזרחי, י., גושן, ז., ולשם ש. (2003). בעלות צולבת – שליטה ותחרות בשוק התקשורת הישראלי. כספי, ד., ולימור, י. (1992). מוסד התקשורת בישראל – מאפיינים כללים. בתוך: המתווכים נוסק, ה.
ולימור, י. (2005). צבא ותקשורת במאה ה-21, לקראת דגם חדש של יחסים McQuail, D. (1994). The media organization in its context העבודה כתובה בצורה מלאה מצורפת בביליוגפיה, עבודה שקבילה ציון 95

1 . בשאלה התבקשתי לבחור אילו מבין המודלים של פיקוח (יחסי שלטון- תקשורת) מתאים למתואר בטקסט. בתשובתי, אסביר ראשית כל מודל שלפי דעתי בא לידי ביטוי בטקסט ומה עומד מאחוריו,  ולאחר מכן אנמק ואדגים מהטקסט.
המודל הראשון שלפי דעתי מתאים למתואר בטקסט הוא המודל הליברלי- חופשי, הרעיון שעומד מאחורי מודל זה הוא ששוק חופשי של דעות יוביל את העם לאמת. התקשורת הופכת לשוק כלכלי, עסקי, כל מי שיש לו כסף יכול לפתוח עיתון.
העיתונות במודל זה עוברת לידיים פרטיות, המחשבה כאן היא עסקית- כלכלית ולא פוליטית מדינית. בטקסט אפשר לראות שוימן (2012) מתאר עיתונות שכל האינטרסים שלה הם כלכליים, תחרותיים. עיתונות ללא אג'נדה חברתית או פוליטית מסוימת, אלא עיתונות שמה שמניע אותה אלא שיקולים תחרותיים, עסקיים ויוקרתיים.
העיתונות בטקסט מתוארת ככזו שמזדהה עם מנהיג פוליטי לא מסיבות ערכיות המבוססות על עמדותיו, אלא משיקולים תחרותיים, אם העיתון המתחרה נגד, אז אני אהיה בעד. העיתונות בישראל כמתואר בטקסט נמצאת בידיים פרטיות, כמתאים לרעיון של המודל הליברלי- חופשי, של בעלי הון, לדוגמא עיתון "מעריב" שמוזכר בטקסט, שנרכש על ידי נוחי דנקנר, ושיקוליו הציוניים- ערכיים כמו שהצהיר מוטלים בספק. …