יסודות החשיבה ההומניסטית כל אחד רואה את הדברים בצורה שונה –אובייקטיבית. ישנה כפיה שלא במודע למציאות כזו או אחרת כשאומרים לנו מה רלוונטי ומה לא (רלוונטי-מלשון תבלין) כך למשל כשאנו אומרים על אדם שהוא הזוי אנו מבקרים אותו וגם מבטלים אותו כך שלא נצטרך להתמודד איתו.
נראו שני סרטים- ספרות זולה עם ג'ון טרבולטה כאשר הוא משחק אחד שלא יודע לרקוד ולא נמצא בקצב באופן אירוני לסרטו גריז שם הוא ייצג את הגבר שרוקד הכי טוב.
חתול לבן חתול שחור- שם ניראה מאפיונר צופה בסרט על מאפיונר (קזבלנקה) נוצרת דילמה בהגדרת 'מציאות':
א.      ריאליסטית (אנכית)- השפה מתאימה את עצמה למציאות כלומר המציאות מוארת על ידינו בעזרת השפה. פוסט מודרנית. (יש עובדות) ב.      קונבנציונאלי (מדויקת)- הצורה שבה נתאר את העולם זו הצורה שבה היא תהיה.
המציאות היא מה שנגדיר אותה.
כמו כך ישנה דילמה בין המודרני (השנים האחרונות ועידן הTV) לבין הפוסט מודרני (היווני).
אידאה= רעיון מהמילה באנגלית.
לשיעור הבא יש לקרוא את המאמר של אפלטון בשם 'איון' המדובר על סוקרטס שהוא בא כוחו ואיון שאינו יודע את האמת. סוקרסט מנסה ללמד אותו את המציאות אך הוא עשוי על יסודות של אידאות מוצקות הנתונות לשיפוט שכלי- הבניית מציאות.
יום ראשון
1 7.10.2010 התיאוריה של אפלטון (350 שנה לפנה"ס) תבנית בינארית- אמת או שקר. דבר וניגודו. אפלטון אומר שיש להבחין בין אמת לשקר. הוא הסתכל על הכל בצורה אידיאליסטית (חי לפי עקרונות) מי שחי לפי העקרונות חי את העולם כאידאה. הוא מאמין באידאה הבינארית. אדיאליסט הוא אדם שחי לפי אידאה של עיקרון.
אמת שקר < - לעבור מצד אחד לצד השני. התחדשות מתמדת. משל המערה- מתוך הפוליטאה (פוליטיקה)-  מתוך כרך 2 ספר ז. באמצעות המשל הוא רוצה להבין את טבע המציאות. "תאר לך בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה שיש לה כניסה פתוחה לרווחה בכניסה שממנו נכנס האור. בתוך המערה האנשים אסורים מילדותם. כבולים בשוקיהם וצוואריהם עד שאין בידם לשנות מקומם ואינם רואים אלא לפניהם." לא יכולים לזוז ממקוממם ומבחוץ נכנס האור, רואים רק את הקיר. "הרחק מאחוריהם ולמעלה מהם דולק אור של אש ולמעלה בין האש ובין האסירים ישנה דרך שבה נבנתה חומה." חומה נוספת שמפרידה בינם לבין העולם בחוץ. ויש אור של אש מלמעלה ומאחוריהם הם רואים רק את האש. כלומר יש הרבה מכשולים שמפריעים האש יוצרת צלליות הם רואים רק את הצלליות מה שהם יודעים זה מה שמופיע מולם כהשתקפות על הקירות שאליהם הם כבולים עם פניהם לקיר. זה העולם היחידי שהם מכירים, מה שהם רואים הם לא יודעים שיש מעבר לזה ומבחינתם זה העולם. זה מה שהם מבינים כראליזם. להבחין בין המציאות שלהם לבין המציאות של העולם. מבחינת אפלטון זו דבר שלילי, שקר. לחשוב שכל העולם הוא רק פנטזיה מפחיד את אפלטון ולכן הוא מצדד ברעיון ההפוך כי יש מציאות אחרת וכולם חיים ככה בעולם של אשליות. הוא משחרר אותם מהכבלים (דימוי) ומראה להם את מה שלא ראו והם הגיבו בשוק. בעולם האמיתי ישנה שמש ולא אש. הם לא רוצים ללכת כי זה מה שהם מכירים וזה נוח להם. הוא מתאר את החומה המפרידה בין עושה הלהטים וקהל הצופים. האנשים על החומה שהולכים בה עושים את משחקי האשליות. בן שיחו אומר שהוא רואה. הוא ממשיך לפרט על הדימוי של המקום ובן שיחו אומר שמשונה תמונתך ומשונים אסירייך, מכיוון שזה לא תואם למציאות. מה שהם רואים זה אשליה של אשליה וזו המציאות שלהם. אפלטון רוצה לשחרר אותם הוא רואה את עצמו כמחנך ורוצה לשפר את האנושות. לא להסתכל על הדברים כפי שהם נראים אלא להסתכל עליהם כמו שהם. לחשוף אותם לאט כדי שלא ישתגעו. איאון- (מאמר מצולם ומסוכם בתיקיה)-  כשניגשים לאיון צריך לקחת בחשבון את הז'אנר הפילוסופי וצורת הכתיבה של דיאלוג בין סוקרטס (שמייצג את אפלטון) אשר נתפס כחלש ואנדרדוג, לבין איון שנתפס כאדם החזק, המצטיין והעשיר. דיאלוג סוקרטי- דיאלוג סוקרטי יכול להתרחש בין שני אנשים כל אימת שהם חפצים לענות על שאלה [באשר לנושא כלשהו] אשר ניתנת למענה אך ורק על יסוד כוח המחשבה והתבוננות, שבו מתחילים מאמיתות מוצקות ושואלים מגוון שאלות עד אשר הפרטים שבדוגמה מתבררים ומהווים בסיס ליצירת הכללה. האירוניה הסוקרטית- שהוא בעממיות גורם לאיון לחשוב שהוא חזק ומנצח ומביא אותו למלכודת ואז דוחק אותו לפינה ומנצחת. תחבולה של טיפשות שגוררת את היריב למקום של מלכודת להעמיד אותו עם גבו אל הקיר, מודה או לא מודה. הוויכוח הוא על מומחיות שהיא השאלה החשובה כי המומחה נתפס כאדם רציונאלי. מומחיות- הבנה ל העולם בצורה כללית. ברגע שמראים שהוא מבין בספציפית אז הוא כבר לא מומחה כי מומחיות זה כללי. מומחה זה מציאות, מציאות היא רציונאליות ורציונאליות היא אמת. הוא פסל את עצמו לטעון הכללי שהוא יודע בכלליות וכאן הוא שם לעצמו את הרגל כי הם לא שייכים לאמת וזהו עולם האשליות. הוא מודה בצורה אירונית שהוא מומחה להומרוס בלבד ולשאר הוא לא מומחה. הדיון הוא על השאלה איך  להבחין בין אמת לשקר, בין רציונאליות (מומחיות שפירושה הכללה מסוימת). ברגל שהוא אומר שהוא לא מומחה אז נישאר רק השקר, אומנות, אשליה, השראה מטורפת. השקר הזה מצודד מכיוון שהוא מרגש והופך להם את החיים לעוצמתיים, פיתוי שאינו נמצא בשכל האנושי אלא מאלוהים, זה לא בא מבפנים. טירוף, עוצמה, מוזיקה שירד לבני האדם ונכנס לגופו של איון שהשתולל, הוא לא הגיע לזה בצורה רציונאלית וזה בא מאלוהים ממקום מבחוץ, ואין לסמוך על הטירוף החיצוני. כוכה של האומנות באה מהשראה אלוהית. כמה שהוא נפלא הוא עדיין קטן יותר מרוח האמת שהאדם הוא הבסיס לה. יום ראשון 24/10/10 אפלטון מבקש להגדיר את גבולות האמת, כדי להגדיר אותם צריך להגדיר את הניגוד של הגבולות הללו גבולות השקר. כל חשיבה רציונלית היא תמיד חשיבה בינארית שבנויה מתבנית ניגודית. כך במשל המערה הוא יוצר ניגוד בין האור של השמש שבחוץ לבין עולם האשליה של הצללים והדימויים בעולמם של האנשים הכבולים למערה. באיון הוא בא לידי ביטוי באמצעות ההבחנה בין האמת של האור –הידיעה השכל שם את עצמו למומחיות (של קטגוריה) רציונליות לבין מה שאיון באמת מייצג שהוא את האומנות, היכולת האומנותית לרתק את האנשים, פרפורמר. האומנות לעומת המדע. הדימוי הוא ההתרגשות שהוא יוצר זו לא האמת אלא דימויים. הרעיון של הניגוד בין העולם שהוא ...