‏יום שני 05 מרץ 2012 שבוע 1
מטרות מטרות הממשלה:
1.      תעסוקה מלאה- צמצום אבטלה. אין 100% תעסוקה, רוצים להגיע למקסימום תעסוקה ומינימום אבטלה, רצון להגיע לעקומת התמורה ולא מתחת.
2.      יציבות מחירים- מניעת אינפלציה במשק (כשהמחירים כל הזמן עולים ואי אפשר לייצב אותם, אתה לא יודע כמה עולים הדברים). היא יוצרת נזקים ואי שוויון גדול בין הפועלים במערכת הכלכלית. אחת המטרות המרכזיות.
3.      צמיחה כלכלית- בעקומת התמורה זה היה יציאה החוצה והגדלת כושר הייצור. זה מתוכנן ואנו משיגים אותו על ידי השקעות כמו הרחבת כושר הייצור. איתה אפשר לפתור את כל הבעיות האחרות.
4.      עצמאות כלכלית- הביטוי הוא בקנייה של מה אתה זקוק לו ללא תמיכה ממדינות אחרות. בתלות אתה כל הזמן זקוק לתמיכה ממדינות אחרות. זה בא לידי ביטוי בכך שהייבוא באופן קבוע גדול מהייצוא.
5.      רמת חיים גבוהה- המערכת הכלכלית אמורה לאפשר לנו לחיות טוב במשאבים העומדים לרשותנו. אנו מודדים אותה על פי צריכת מוצרים, כמה מהם עומדים לרשותנו- צריכה לנפש.
לפעמים יש סתירה בין מטרות, לחיות טוב אז חייבים סיוע. המערכת בנויה מגורמים שונים שלכל אחד יש תפקיד במערכת, האינטרקציה בין כולם היא זו שיוצרת את שיווי המשקל והתוצאות.
מרכיבי המשק גורמים בשוק:
1.      המשפחות- משקי הבית- כשאני בוחן את התנהלות המשפחות ואני רוצה לדעת מה היא עושה במערכת הכלכלית אנו אומרים שהדבר הראשון שמאפיין אותה היא בעלות על משאבים המועמדים לרשות היזמים תמורת "מחיר". עבודה = שכר. הון = ריבית.
קרקע ומשאבי טבע= רנטה (דמי שימוש בנכס). יזמים = רווחים שחולקו. ההכנסות של משפחה הן הסך הכל של כל זה, ההכנסה אמורה להיות קשורה לתרומה שלנו לפעילות הכלכלית.
ממשלה יכולה לקחת חלק מהרכיבים בתור מיסים כך שמה שנשאר למשפחות זה לאו דווקא הסך הכל הבסיסי שחושב בהתחלה. כמשפחה משיגה הכנסות היא אמורה להשתמש בהם לאחת משתי מטרות: רכישת מוצרי צריכה (מוצרי צריכה פרטית) או שהיא חוסכת (חסכון המשפחות). כל מה שלא מופנה לקניה פרטית הוא חיסכון. פעם אחת הוא יופיע בתור מבקש של מוצרים ופעם שנייה בור מציע של משאבים שהוא מציע ומוכן להעמיד לרשות המערכת הכלכלית.
2.      עסקים- יכול להיות בתחום הייצור והמסחר. מגייסים משאבים (יכול להיות שחלק מהמשאבים הם בבעלותם, מה שאין לו הוא מגייס מהסביבה הכלכלית בה הוא פועל, מעסקים אחרים או מהמשפחות). המטרה של העסקים היא רווח, הם רוצים להשאיר לעצמם את הרווח הגדול ביותר. הם מגייסים משאבים ומייצרים מוצרים. הם מייצרים לכולם- משפחות, עסקים, חוץ לארץ. יכול להיות שעסק אחד מוכר לכולם. מה שמייצרים למשפחות זוהי צריכה פרטית. מה שמייצרים לחו"ל זה ייצוא. מה שמייצרים לעסקים אחרים נקרא מוצרי השקעה (הון).
גם הממשלה יכולה לקנות, היא לא קונה לעצמה אלא כאילו מספקת לאזרחים את השירותים, בקניות הממשלתיות יש הפרדה בין צריכה ציבורית (שירותי הממשלה) כשהממשלה מספקת לנו שירותים שונים שחלקם היא מייצרת בעצמה על ידי גופים ממשלתיים וחלק היא קונה מחברה כלשהיא. כל השירותים מהממשלה זה חלק מרמת החיים שלנו אבל ההחלטה שלהם היא לא שלנו (שירותי בריאות, חינוך). כל אחד מאיתנו יכול לעשות השלמה. פן נוסף לפעילות הממשלתית היא השקעות בתשתית, כאשר ממשלה סוללת כבישים ומקימה גשרים. העסקים אמורים לספק ת הצרכים של כל הגורמים השונים אבל גם הממשלה יכולה להחליט בעצמה שהיא מייצרת כשהיא מעסיקה אנשים למשל. גם חוץ לארץ מייצר עבורנו, אנו קונים מוצרי ייבוא.
ההכנסות של העסקים הן ההכנסות הנובעות ממכירת כל המוצרים (אחרי תשלומים, כלומר חלק מהרווח).
3.      ממשלה- הממשלה לא כמושלת ומכוונת אלא ממשלה כיחידה כלכלית בתוך המסגרת. הממשלה מקבלת הכנסות ממיסים עקיפים (שמוטלים על מוצרים) ומשלמת סובסידיות (מה שנשאר לממשלה זה רק המיסים בניכוי הסובסידיות) היתרה נקראת מיסים עקיפים נטו.בנוסף יש לה גם הכנסה ממיסים ישירים (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס רכוש, ארנונה וכו') תשלום של מס לא קשור לשירות שאתה מקבל. הממשלה משלמת הרבה קצבאות (נכות, משרד הביטחון, קצבאות ילדים). מצד שני הממשלה משלמת קצבאות, בניכוי הקצבאות מה שנשאר לממשלה, היתרה, זה מיסים ישירים נטו. הממשלה מקבלת את ההכנסות ומשתמשת בהן כדי לקנות את השירותים שהיא רוצה לתת לציבור. הממשלה משקיעה בתשתיות (-