ממ"ן 12
בקורס: קלאסיקה בחקר התקשורת שאלה 1 סעיף א:
אדורנו והורקהיימר עושים הנגדה היררכיאלית בין שתי תרבויות: מחד גיסא לתרבות הגבוהה והנמוכה ומאידך גיסא לתרבות הפופולרית. אדורנו והורקהיימר תופסים את התרבות הגבוהה ככזו שמאופיינת בכך שהיצירות והטקסטים שלהם הם בהכרח מקוריים, אותנטיים וחד פעמיים, אשר אינם ניתנים לשכפול, מאחר והם נוצרים מתוך יצירות מקור בידיי האדם שמשקיע את כל נפשו ביצירתם מתוך השראה עמוקה. אדורנו והורקהיימר תופסים רק את התרבות הגבוהה ככזו שהיא טובה, איכותית ונחשבת, ואילו תפיסתם כלפי התרבות הנמוכה כטובה ואיכותית, מותנית במידת המקוריות והאותנטיות שלה. כלומר, המדד להערכת התרבות היא מידת האותנטיות שלה, וכל עוד התרבות הנמוכה תהיה מקורית ואותנטית היא גם תתפס ככזו שהיא נחשבת לגבוהה. בהמשך לטענה זו, הם אומרים שיש לטקסטים מהתרבות הקנונית תפקיד מוסרי שגורם לאדם להיות טוב ומשכיל יותר, מכיוון שהצרכן שנתקל בטקסט חייב להיות משכיל על מנת להתמודד עימו. כלומר, המטרה העליונה אינה טמונה בהשגת הסיפוק הרגשי או בהנאה שצורך האדם בטקסטים הללו, שכן הדגש הוא על השגת החינוך, ההשכלה והידע שמושגים באמצעות מידת הריכוז ותשומת הלב הגבוהה שנדרשת מן הצרכן לשם הבנת הטקסט. הדגש כאן הוא 'האותנטיות' של הטקסט, ולכן הביקורת שלהם הופנתה כלפי טקסטים ויצירות שהם ממוסחרים, כלומר נגד תעשיית התרבות הפופולרית, שנתפסת על ידי אדורנו והורקהיימר בדיוק בצורה ההפוכה. הטקסטים הפופולריים מאופיינים בכך שהם מאפשרים להשיג הנאה וסיפוק רגעי של שכרון חושים. הפעילות של המערכת הפופולארית עובדת כמו שוק, כך שהטקסט נוצר מתוך פורמולות ונוסחאות ישנות שחוזרות על עצמן באופן קבוע, בניגוד ליצירה של האמן הבודד שהיא אותנטית וחד פעמית. המטרה העיקרית היא למכור ולהרוויח כמה שיותר  בלי יומרה רגשית. כך שלמעשה, פעילות זו גורמת לכך שהתרבות והאומנות שעוברות תהליך של סטנדרטיזציה, הופכות להיות סוג של סחורה וכמו כן, למוצר צריכה תרבותי רדוד שמיועד להמון, כך שבמקום התרבות הגבוה והחדשנית והתרבות העממית האותנטית נוצרים למעשה מוצרים סטנדרטים וזהים, ללא חדשנות ואותנטיות שגורמים לדיכוי היצירתיות. כתוצאה מכך, התרבות האמיתית שיכולה לעורר ולפתח תודעה מעמדית נפגעת ובעצם נמנעת מלהתקיים. התרבות הפופולרית הופכת את החברה להיות יותר צרכנית, ומאידך להיות לפחות אינדיבידואליסטית, שכן האידיאולוגיה שמוטמעת ומועברת בתוצרי התרבות היא שעצם צריכת המוצרים עצמם משקפת את המעמד החברתי של הצרכן, ובכך גורמת לחברה להיות א-פוליטית ללא שום תודעה מעמדית וכמו כן, לכזו שאין בה חופש אמיתי משום שהכל אותו דבר. אדורנו והורקיימר טוענים, שהתרבות הפופולארית היא סם ממכר ואופיום להמונים שמסממים אותם על ידי התרבות הפופולארית שנועדה ליהנות ולהונות, להשיג הנאה על ידי הונאה, כי דרך ההנאה גורמים לצרכן להשאיר את המצב כמו שהוא.
שאלה 1
סעיף ב':
יחסם של אדורנו והורקהיימר לזמרים ים תיכוניים מצליחים כיום כמו: אייל גולן ומשה פרץ בהחלט עשוי היה להיות שלילי ואף מאוד ביקורתי, שכן תוצרי המוזיקה הים תיכונית, אשר מזוהים בעיקר עם התרבות העממית