סיכום מבחן- לגדול עם הטלוויזיה יחידה 1- טלוויזיה וההקשר המשפחתי ההנחה המרכזית היא שהבית וסביבת הצפייה מהווים חלק משמעותי עבור הילד, כיוון שהטלוויזיה ממלאת תפקידים מגוונים עבור המשפחה ואנחנו נעסוק ביחידה הזו, בין היתר, בשימושים שעושים בני המשפחה בטלוויזיה ובשיחות הנערכות לצד הצפייה בטלוויזיה השאלות המובילות של היחידה הן: 1. כיצב הטלוויזיה משפיעה על הפעילות בתוך התא המשפחתי שבין הורים וילדים?
2.
כיצד הצפייה המשותפת של הורים וילדים משפיעה על הבנת הילדים את הטלוויזיה?
חדירת הטלוויזיה למשפחה- הטלוויזיה הגיחה לחיינו בשנות ה- 50/60, כאשר היא באה להחליף את מדורת השבט, בעוד המשפחה צופה יחדיו בטלוויזיה. עם הזמן, המשפחות היו צריכים להקריב מעצמם לטובת הטלוויזיה, בכך שסדר היום שלהם השתנה, פתאום אוכלים מול הטלוויזיה, יש חדר מיוחד לצפייה, וללא ספק מדובר ביחידת בידור משפחתית. בהמשך, הופיעו כל מיני המצאות שהופעתם גרמה להשפעות נוספות של הטלוויזיה, כגון: השלט- שייצר צאבקי כוחות בתוך המשפחה, ריבוי הערוצים- יצר עימותים של מה לראות, וריבוי הטלוויזיות שיצרו בידול וניכור משפחתי, עקב צפייה אישית.
1 .המחקר של ג'יימס לאל: (1980) מחקר זה עוסק- בנושא מיקומה של הטלוויזיה בתוך המערך המשפחתי, כאשר מטרת המחקר- היא לבדוק אילו שימושים חברתיים עושים בני המשפחה בטלוויזיה. שיטת המחקר- הינה תצפית משתתפת, שלחו 200 סטודנטים אל 200 משפחות כאשר המשפחות לא ידעו מהי מטרת המחקר כלל. במסגרת המחקר, הסטודנטים שהו אצל המשפחות כ-שבוע ימים שבהם הסטודנטים עקבו אחרי צריכת התקשורת של המשפחה, וכמו כן בחנו את ההתנהגויות והאינטרקציה שלהם מול הטלוויזיה ובין בני המשפחה. הממצאים- כתוצאה מהתצפיות, לאל עושה הבחנה בין שני שימושים שהמשפחה עושה בטלוויזיה והם: ההגדרה היא: שימושים חברתיים של הטלוויזיה- במסגרת הדיון בנושא החשיבות להבנת מיקומה של הטלוויזיה במערך השמפחתי, נלמד מושג זה, כאשר הוא עולה מתוך מחקרו של ג'יימס לאל ב1980, שהציג 2
שימושים חברתיים של הטלוויזיה והם: שימושים מבניים- מדובר על השימושים של הטלוויזיה שאינם קשורים לתוכן, אלא לעצם השימוש בה, וגם הוא מתחלק לשני סוגים: – שימוש כמשאב סביבתי: הכוונה היא לכך שהמשפחה משתמשת בטלוויזיה לכל מיני פעולות שמחליפות את הפעילות השגרתית היום יומית או הפעילות החברתית, לדוגמא, להדליק טלוויזיה במקום את הרדיו, להדליק את טלוויזיה כרקע לפעולות השגרה בבית בכדי לקבל תחושה של נוכחות חברתית ופעלתנית. שימוש כגורם המווסת התנהגות- הכוונה היא לכך שהטלוויזיה מבנה לנו את סדר היום, כלומר להגיע בזמן בכדי לראות תוכנית מסויימת, ובכך האדם מסדר מבנה לעצמו סדר יום בהתאם לכך. שימושיי יחסים: מדובר על השימוש בטלוויזיה כדי ליצור הסדר חברתי, תוך כדי שימוש בארבע דרכים על פי לאל: 1.יחסים מסדירי תקשורת- כלומר, שימוש בתכנים על מנת ליצור נושאי שיחה משותפים והזדהות. 2.השתייכות/הימנעות- כלומר, הטלוויזיה מהווה מקור ליצירת קשרים והתכנסויות חברתיות או הימנעות מיצירת קשרים והתכנסות אישית. היא מגדירה את הביחד והחוץ בסלון ומוציאה מהכלל את אותם אנשים שלא רואים. 3.למידה חברתית- הטלוויזיה משמשת כמקור לקבלת מידע על העולם. מאפשרת למידה בתחומים שונים (זוגיות, מודלים של משפחה, תרבויות) ולמידה בהתהגויות חברתיות שונות אשר רצויות או לא. 4.מיומנויות שליטה- כלומר, הטלוויזיה משמשת ככלי להפעלת סמכויות וחלוקת תפקידים, בעיקר בין הורים וילדים בתוך המשפחה. הטלוויזיה מבליטה את חלוקת התפקידים במשפחה ובכך ילדים משלימים ידע אצל ההורים בעוד הם נותנים חיזוק לכך באמצעות תכני הטלוויזיה. לסיכום: לאל אומר שהצפייה מהווה כסוג של טקס פולחני, אשר כולל בתוכו מאפיינים חוזרים ונישנים, כגון: ארגון מקומות הישיבה, שתיקה, דיבור וכדומה.
2 .המחקר של צ'אפי ומקלאוד: (1972) זהו מחקר שעוסק במאפייני משפחות והשפעתם על הצפייה, על צריכת התקשורת. מטרת המחקר- הינה להגדיר את סוג המשפחה, לאפיין אותה ואז לראות מה השימוש שהיא עושה בטלוויזיה. שיטת המחקר- שאלונים/סקרים. הממצאים-  הבחנה בין שני סוגים של משפחות בעלות אוריינטציה חברתית גבוהה ומושגית גבוהה. ההגדרה היא:
במסגרת הדיון בנושא מאפייני משפחות והשפעתם על הצפייה, נלמד מושג זה מתוך המאמר של צ'אפי ומקלאוד (1972). כמו כן בממצאי המחקר הם עושים הבחנה בין שני סוגי משפחות:
א. משפחות בעלות אוריינטציה חברתית גבוהה- מדובר במשפחות שמעודדות את הילדים להסתדר עם המשפחה ועם הסביבה, להימנע מעימותים ולדכא כעסים. במשפחות כאלה, ערכו של שלום בית הינו מאוד גבוה וחשוב,ילדים שומעים ביטויים כמו:"אין כמו בבית" "אין כמו המשפחה", ועל כן הילדים מחונכים לא לפגוע ברגשות הזולת, ומסתבר שילדים שגדלים במשפחות כאלה הם בדר"כ נוחים יותר, משתפי פעולה וממושמעים יותר. מבחינת צריכת התקשורת-במשפחות מסוג זה ואצל הילדים בפרט, נמצא כי הילדים הינם צופים כבדים, צופים הרבה, ובעיקר בתוכניות בידוריות ופחות באקטואליה וחדשות. כמו כן ההורים מפעילים פחות פיקוח על הצפייה בתכנים של הילדים, אם כי הצפייה עצמה משמשת כאמצעי לסיפוק צרכי בידור.
הטלוויזיה משמשת כרעש לרקע וככזו שעוזרת למשפחה לווסת את סדר היום, מספקת נושאים לשיחה ומאפשרת הפגנה של חלוקת תפקידיםבמשפחות, מאפשרת גם הפחתה של עימותים וויכוחים. ב. משפחות בעלות אוריינטציה מושגית גבוהה- מדובר במשפחה שמעודדת תקשורת פתוחה, הבעה גלויה של דעות ויצירת דיון בנוגע לנושאים אשר שנויים במחלוקת. הדגש הוא על רעיונות ולא על רגשות. ילדים במשפחה זו הם בעלי הישגים גבוהים בלימודים, וכחניים יותר ומביעים עמדות ודעות. הם מעורבים יותר מבחינה חברתית ופוליטית. מבחינת צריכת התקשורת- הילדים הם צופים קלים. יותר צפייה בתכני אקטואליה וחדשות ופחות בבידור. הפיקוח מצד ההורים על התכנים הוא משמעותי יותר ולכן יש לילדים פחות נגישות לצפייה בעלת תכני אלימות. הטלוויזיה מאפשרת להורים להעביר ערכים חינוכיים, הגדרת סמכויות והפגנתן בתוך המערך המשפחתי.
ההורים חושפים את הילדים כמה שיותר לעולם הידע על מנת להעשיר להם את הידע, כמו כן ההורים פתוחים לשמוע את דעת ועמדת הילדים גם אם היא שונה. תיווך ושיחות- הרעיון המרכזי הוא שהמשפחה (ההורים) הם בעצם הכלי שמתווך בעת הצפייה בין ילדים לבין הטלוויזיה ולהיפך. הנורמות ההתנהגותיות שמקובלות במשפחה, מעצבות את תהליך הצפייה של הילד ואת ההשפעה של הטלוויזיה על התגובות שלו. המשפחה נתפסת כסוג של פילטר/מסנן שמעצב את תהליך ההשפעה של הצפייה בטלוויזיה על הילד. כמו כן, מחקרים מראים כי התיווך המשפחתי מצד ההורים הינו גורם חשוב יותר מהאינטגרציה של הילד בכל מה שקשור להבנת הטלוויזיה. אחת הדרכים המרכזיות של התיווך הינו שיחות סובבות טלוויזיה.   המחקר של פול מסריס (1981/1983)- זהו מחקר שעוסק בנושא של 'שיחות סובבות טלוויזיה כגורם מתווך בין הורים לילדים בעת צפייה. מטרת המחקר- הינה לבדוק מה התפקיד של שיחות סובבות טלוויזיה, כלומר מהם המאפיינים. שיטת המחקר- ומסריס עושה זאת על סמך דיווחים של אמהות שהוא ניתח, לגבי שיחות הטלוויזיה בזמן הצפייה עם ילדיהן. הממצאים- מסריס עושה חלוקה לשני סוגי שיחות: אוריינטציה של מידע ושל התנהגות- א.שיחות עם אוריינטציה למידע- אלו הן שיחות שנערכות עם הילד במהלך הצפייה, בעקבות החשיפה שלו לעולם חדש ולא מוכר של ידע. מטרת השיחה היא להרחיב את הידע שלו ולענות על שאלות. השיחות מכילות מימד אינפורמטיבי אשר מרחיבות את עולם הידע של הילד. ב.שיחות עם אוריינטציה של התנהגות- אלו הן שיחות שמהם הילדים למדים על התנהגות רצויה או לא רצויה על פי עמדת משפחתם. ההורה משתמש בדוגמאות מהטלוויזיה כדוגמא שלילית/חיובית כהשלכה על חיי היום יום של הילד, לדוגמא-זהירות בדרכים. ניתן לנהל את השיחה בשלושה מצבים. – לפני, אחרי ובמהלך הצפייה.
3 .
המחקר של למיש ורייס (1986)- במסגרת הדיון בנושא 'שיחות וטלוויזיה, נלמד המושג 'טלוויזיה כספר מדבר'. זהו המושג המרכזי במאמר של למיש ורייס (1986). שיטת המחקר- הינה לבצע תצפיות על ילדים תוך כדי התמקדות בגילאים צעירים, שנה עד 3, על פני חצי שנה בערך,ומטרת המחקר – הינה לאפיין סוגים שונים של שיחות בין אמהות לילדיהם בעת הצפייה. הממצאים: המחקר הזה מציג דוגמא להשפעה חיובית שיש לטלוויזיה, וכמו כן המחקר מלמד על 4 סוגי שיחות של שיחה סביב הטלוויזיה,כאשר מטרתן היא לתרום ללימוד ולהעשרת השפה. 1.שיום- (לתת שם) כלומר, מדובר על תירגול חוזר ונשנה של לתת שמות לחפצים או לדמויות, למשל:
"הנה הכדור", "הנה הכלב". 2. הצגת שאלות- הכוונה היא לשאילת שאלת מצד ההורה בכדי לכוון את תשומת הלב של הילד טלוויזיה או להפגין מעורבות עצמית, סוג של פיקוח מצד ההורה. למשל: "איפה הכלב", "איפה הכדור". המטרה היא לוודא שהילד צופה ומעשיר את שפתו. 3.מתן תגובה-מדובר על החזרתיות של ההורה על דברי הילד, כביטוי לנוכחות ההורה וחיזוק הדברים של הילד. למשל: הילד אומר "כדור" וההורה מגיב "בכל הכבוד". 4.הצגת התיאור-מצד ההורה לגבי המתרחש על המסך, והמטרה היא להעשיר את שפת הילד ולהסב את תשומת ליבו למסך. מסקנות המחקר- באמצעות השיחות הללו הילד מרחיב את אוצר המילים שלו ומתרגל שמות. ההורה מפקח על צפיית הילד ומחזק את דבריו, כמו כן מעשיר את עולם הידע שלו וכן מאפשר גירוי של הילד לתשומת לב. ההתייחסות לטלוויזיה היא כאל "ספר מדבר" והשימוש בה נעשה בין השאר להעשרת העולם הלשוני והמושגי של הילד באמצעות תיווך מילולי. תיווך הורים ולמידה ישירה מן הטלוויזיה- מחקרו של סלומון (1977) בדק את הנוכחות והמעורבות של ההורים בזמן הצפייה עם הילדים ואת ההשפעה שיש לכך על הלמידה של הילדים מהטלוויזיה. סלומון בדק צפייה של כ- 90 ילדים בגילאיי 5, באמצעות מחקרי שדה ושאלונים. הילדים חולקו ל- 2
קבוצות, כאשר באחת- הצפייה נעשה עם ההורים, ובשנייה- הצפייה נעשתה לבד. הממצאים הראו, כי נוכחותם של ההורים כגורם מתווך בזמן הצפייה, אכן תורם להגברת הלמידה של הילדים מן הטלוויזיה. זה בא לידיי ביטוי בשתי רמות.  הגברת ההנאה, הלמידה וההבנה של הילד, בכך שמעורבות ההורים מתבטא בהערות שלהם שמסייעות לילדים להגביר את תשומת הלב, להתרכז, להבין ולהסיק מסקנות. וכמו כן גם ברמת הנוכחות, אשר מסייע לילד להבין שהצפייה נחשבת כאקט חשוב ובכך מעלה את רמת הריכוז שלו.מתקשר ל- AIME שהוא כמות ההשקעה המנטאלית המושקעת בהבנה. ככל שהתוכן מעניין יותר, מורכב יחסית ונתפס בעיניי הילד כחשוב, הוא ישקיע יותר מאמץ מנטאלי בהבנתו. כלומר, בעידוד הורה להבנה של הילד את התוכן וחשיבותו, הילד ישקיע יותר AIME בצפייה.