ממ"ן 14:
חלק א:
1) א. אסכולת "הנושא העיקרי" יוצאת מאסכולת "סדר היום" (שאומרת לנו על מה לחשוב שטוענת שהתקשורת מתעסקת בשיח בינאישי,אמצעי תקשורת נוספים עוסקים באירוע,והממסד נאלץ להגיב).
והיא אומרת לנו על מה חשוב לחשוב, ומוסיפה 2 דברים,ומרחיבה את הטענות על התקשורת ואומרת שהיא בוחרת לנו כמה נושאים ואומרת לנו-"זה הנושא החשוב והבוער וזה הנושא הפחות חשוב",בעצם,התקשורת מדרגת לנו הקהל את האירועים.
התקשורת יוצרת "תיעדוף"-  היא יוצרת נושאים היררכית ומתעדפת לנו את חשיבות הנושאים-למשל,אלה שיוצגו ראשונים –
ב.כדי שתיווצר דעת קהל ע"פ כספי,צריכים להתקיים חמישה תנאים:
1.הנושא צריך להיות נושא שנוי במחלוקת – לגבי נושא שיש הסכמה רחבה בנוגע אליו לא תיווצר דעת קהל.
2. רלוונטיות של הנושא – הנושא צריך להיות רלוונטי למי שמביע את הדעה ולאותו קהל שהנושא נוגע לגביו – גורם זה הוא תלוי תרבות ולכן קיים גם סולם של רלוונטיות.
3.חלקים משמעותיים בחברה יביעו את דעתם על –
ג.  "מודל ההתענינות בסוגייה" מתאר איך נושא מסוים עולה לסדר היום ויורד ממנו,ואת המחזוריות של סוגיה שצצה ואז נעלמת,דאונס טוען שיש לה כמה שלבים מעגליים והם:

1 .
השלב הקדם בעייתי – בשלב זה צצים סימנים ראשונים לבעיה והם ..
2.
שלב הגילוי המדאיג וההתלהבות האופורית – בשלב זה הבעיה פורצת למודעות הציבור בדרך כלל באמצעות התקשורת ואז הציבור נעשה מודאג …
3.הבנת העלות של פתרון הבעיה – זהו שלב זה ההתפכחות. …
4.
דעיכה הדרגתית של עוצמת ההתעניינות הציבורית – בשלב זה הקהל מבין, שפתרון הבעיה עשוי לבוא  על חשבונו וכתוצאה מכך נוצרת תחושה של אכזבה…
5.השלב הפוסט בעייתי – בשלב זה הבעיה …