ממ"ן 12- תקשורת כתרבות
1 . המאמר של דאגלס קלנר "חקר תרבות, רב תרבותיות ותרבות התקשורת" מציג את העקרונות של מחקרי התרבות כאסכולה בלימודי תקשורת, כשקלנר מייחס את הבסיס של האסכולה הזאת לאסכולת ברמינגהם. אסכולה זו מרחיבה את המושג תרבות וכוללת לא רק את תוצרי התרבות הגבוהה אלא את כלל מעשי האדם.
היא תופסת את הקהל כאקטיבי וכעצמאי מבחינת הפרשנות שלו למסרים ולוקחת בחשבון את יחסי הכוח בחברה ואת האופן שבו הם מקבלים ביטוי בתכני התקשורת. , קלנר מציג שלושה כיוונים שדרכם יש לחקור תוצרי תרבות ותקשורת:  מחקרי הפקה שעוסקים בכל מה שקורה מאחורי הקלעים של תהליך ההפקה למשל?, מחקרי/ ניתוחי תוכן בהם ההתמקדות היא בתכנים עצמם. ניתן לנתח תוכן לפי ניתוח תוכן כמותי בו החוקר בו בודק מספר גדול של מקרים ומבודד מתוכם אלמנט מסויים ומונה כמה פעמים המרכיב הזה מופיע בתכנים, וניתוח תוכן איכותני בו בודקים איך הטקסט מייצר משמעות מסויימת ומעביר אותה לצופה, כשהדגש הוא על מערכת סמלים וסימנים בטקסט. כמו כן ישנו תחום ההתקבלות שעוסק באופן שבו הקורא או הצופה צורך, מפענח או מפרש את התכנים. על סמך מה? את זה צריך היה להרחיב המאמר של ג'אניס ראדווי, "קהילות פרשניות ואריינות משתנה" מציג מחקר התקבלות המתמקד בקריאת הרומן הרומנטי בקרב נשים בעיירה סמיתטון. ראדווי בחנה האם קריאה היא פעילות שניתן לבצעה בצורה טובה יותר או פחות, עם הבנה נכונה או לא נכונה של טקסטים, כל זאת בהתאם למידת האוריינות של הקורא, או שמא הקשרים החברתיים, האישיים והתרבותיים של כל קורא הופכים לסוגים שונים של התנהגות ארגונית. ראדווי מצאה שקוראות הרומן הרומנטי בסימתטון קוראות את הספרים בקריאה סלקטיבית המדגישה אלמנטים מסוימים בספרים ומתעלמת מאחרים. ישנו פער בין ההבנה של הנשים את תוכן הספרים לעומת המומחיות של אוריינות מלאה, אך פער זה נובע מסוג אחר…