עבודת מחקר זו, כרבות אחרות, נולדה מהבעיה החמורה, אך לא הייחודית לישראל- של הודאות שווא. מטרתה היא שיקוף התיאוריות המשפטיות ,הבוחנות את שאלת המחקר:                                                                        "האם גורמים שהתבררו כמשפיעים על הנכונות להודות, כגון שהות הנאשם במעצר או לחץ מצד החוקר,משפיעים  באופן שונה על אשמים ועל חפים?" אסטרטגיית המחקר תהיה בחינת ההודאה [או ההודיה] של אשם מול בחינת ההודאה של חף- עם הפרמטר הקבוע, של לחצים כאלו ואחרים למתן ההודאה.                                                                                               בעבודתי זו נתקלתי במכשולים בלתי מבוטלים כגון מסה גדולה של חומר בנושא, אך לא בשאלה הספציפית, ערבוב בספרות בין החף לאשם- כשהיא נוטה לייחס לשניהם דין אחד, והעובדה כי תחום המשפט לבדו לא יוכל לענות על שאלות שהן במהותן גם פסיכולוגיות,חברתיות,תרבותיות, כלכליות ועוד. לא זו אף זו- מכיוון שמושג ההודאה הוא רחב ביותר, היה צורך בניתוח סוגים שונים של הודאה ולא בבחינת "הודאה כללית". לא עסקת טיעון כמוה כהודאה בבימ"ש [לא בהכרח בכל אופן.] לכן בעבודה זו התמקדתי בסוגי הודאות בעיקר מהפריזמה של עסקאות טיעון מול הודאה בביהמ"ש.כמו כן התעכבתי על זכות השתיקה – וכשאלה מקדמית-האם היא יכולה להוות הודאה בפני עצמה? התשובות לא חדות כמו שנדמה אינטואיטיבית. בהמשך לשאלה מקדמית זו יצוצו עוד שאלות רלוונטיות לסוגיית שאלת המחקר, שננסה לענות עליהן.