מבע קולנועי תשע"ג "קלרה הקדושה"/ אורי סיון וארי פולמן שם המגישה מספר תעודת זהות
2 6.02.2013
העבודה עוסקת בניתוח אמצעי המבע הקולנועי של הסרט הישראלי "קלרה הקדושה" בבימויים של אורי פולמן ואורי סיוון שיצא לאקרנים בשנת 1996. אורך העבודה הוא כשישה עמודים, כאשר שני העמודים הראשונים מוקדשים לניתוח מיזנסצנה של מספר סצנות חשובות בסרט, שני העמודים שלאחר-מכן לניתוח אלמנטים נבחרים של הסאונד ואילו העמודים האחרונים לניתוח הצילום. מהלך העבודה הוא מעבר מן הכלל אל הפרט; העבודה מציגה את הנושאים המרכזיים הנידונים בסרט, ואת המהלך שנוצר בו מבחינה תמטית וסגנונית: כיצד הסגנון תומך בנרטיב, אילו יחסים הוא מקיים איתו, סוג האפקט הנוצר מהבחירות הסגנוניות שננקטו ע"י הבמאי. העבודה תציג את משמעותם סיקוונסים/סצנות מרכזיות, את האופן בו אמצעי המבע מדגישים ומייצרים את הרעיון/משמעות/מטרת הסצנה, ומדגימה זאת על-ידי הקטעים הרלוונטיים. ישנה התייחסות לסצנה כמרכיב בעל משמעות נרטיבית-תמאטית-סגנונית בתוך המארג של הסרט. הסצנות/סיקוונסים שנותחו נקשרים לכל הסרט. הסצנות/סיקוונסים שנבחרו מייצגים את האלמנט הסגנוני השולט בסרט. כמו-כן, נבחרו אף סצנות/סיקוונסים שמהווים שבירה של הסגנון השולט בסרט, וניתן הסבר ל שבירה ביחס לעקרון השולט. העבודה כתובה לפי הכללים האקדמיים, כולל שער, פילמוגרפיה וביבליוגרפיה. ישנו שימוש בספר "להבין סרטים" ללואיס ג'אנטי (2000) בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה כמקור ביבליוגרפי. יש לציין כי הציון שניתן לעבודה הוא 94. מסקנות העבודה הן כי דרך התבוננות מעמיקה על הסרט בכללותו ניתן לראות את השינוי התודעתי שהסרט מבקש לחולל במוסד החינוכי ובחברה הישראלית; הסרט מייצג את בית הספר כמוסד שנשען על ערכים מיושנים, כדוגמת הציונות, שלא הולמים את הזמן והתקופה. לכן, הילדים מרגישים בין כתליו זרות וניכור, ומבקשים ליצור מהפכה שמנוגדת לזו שהמבוגרים רק מצהירים כי הם חפצים בה, שהרי לפי מעשיהם נראה כי הם יותר מעוניינים לשמר את הקיים מאשר לשנות.
ההתרסה בעלת הסממנים של הגבריות המסורתית כמו זו של טיקל וחבורתו נכשלת, מכיוון שגם היא שואבת מאידיאלים נושנים שלא עמדו במבחן המציאות, כאשר ההוכחה המשמעותית ביותר לכך היא ההפסד במלחמת יום-כיפור. כתוצאה מאימפוטנציה גברית זו צומחת אישה חזקה כמו קלרה שבחוכמתה, עדינותה וקסמה מסוגלת להשיל מעל הצבר את הקוצים ולתת לגיטימציה לביטוי הרגשות הכי כנים ועמוקים שלו, כל עוד לא מרפים את ידיה באמצעות תיוגים וקטלוגים שנושאים אופי פטריארכאלי דכאני כמו קדושה או זונה. כך, הסרט מראה את הספונטניות המשחררת של האהבה שיש בכוחה לרפא את הפצעים.