ישראל נשלטה במהלך העשור הראשון ע"י קואליציות רחבות מהרוב המינימאלי הדרוש מאחר ו:
1.      בעשור הראשון של ישראל, מפא"י היא זו שניצבה במרכז הממשלה. היא הייתה המפלגה הגדולה ביותר עוד מלפני קום המדינה. למרות זאת, לא הצליחה מפא"י להשיג רוב מוחלט בעצמה ונאלצה לשתף בשלטון מפלגות אחרות, וחיפשה שיתוף פעולה קואליציוני הן מימין והן משמאל. כולן אכן צורפו (מלבד המפלגות הקומוניסטיות וחרות) בשלב זה או אחר לקואליציה.
2.      דמוקרטיה התאגדותית מגלמת את הרעיון שהרחקתן של קבוצות מפסידות או של מיעוטים מתהליך קבלת ההחלטות הוא מעשה לא דמוקרטי בעליל. על כן היא חותרת לביזור ולחלוקת הכוח על פי עיקרון מסוים של יחסיות. זוהי שיטה בה יש התחשבות במיעוטים המפסידים, תוך ניסיון להגיע לפשרה בינם לבין הרוב.

3 .      לטענת דאוטי, ישנה הגזמה באמונה הרווחת, כי המפלגות הדתיות היו מאז ומעולם לשון המאזניים במערכת הפוליטית. ההתפלגות בנושא היחסים בין דתיים לחילונים לא חפפה באותן שנים את העמדות בתחום המדיני-בטחוני. המפלגות הדתיות לא גילו עניין רב בכלכלה או במדיניות החוץ והתמקדו בעיקר בנושאי דת. לעומת זאת, עמדתן של המפלגות החילוניות בנושאי דת לא נקבעה על פי חלוקה של שמאל וימין.
4.      להלן 2 דוגמאות לטענה של גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות, שטען ש"ישראל רוצה בעליה, אך הישראלים אינם רוצים בעולים":
תחילה נסביר מדוע ישראל רוצה בעלייה – אחת המטרות שהציבה לעצמה מדינת ישראל, הייתה לקלוט עליה, מכל תפוצות הגולה, אך בעיקר מאותן ארצות באירופה ובמזרח התיכון שם חיו היהודים במצוקה כלכלית וחברתית. השאיפה לקיבוץ גלויות הייתה אחד מערכי היסוד של המדינה, ואף קיבלה את ביטויה בחוק השבות, אחד החוקים הראשונים שנחקקו במדינת  ישראל, ובו נקבעה במפורשות הזכות הטבעית של כל יהודי לעלות למדינת ישראל.
5.      יחסם של הוותיקים בישראל לעולי העלייה ההמונית בעשור הראשון היה יחס של הסתייגות מופגנת, אם לא עוינת, שעמד בסתירה מוחלטת לעקרונות מסורתיים ביהדות, וכמובן בניגוד לעקרונות קיבוץ הגלויות והעלייה החופשית שמצאו את ביטויין במגילת העצמאות ובחוק השבות.