שאלה
1 :
א.      מעמדה של ההלוואה בריבית בעולם הנוצרי בימי הביניים הינו יחס משתנה: ניתן לראות ע"פ ספרה של שולמית שחר קבוצות שוליות בימי הביניים, כי ההלוואה בריבית נאסרה על הנוצרים. "הלוו ואל תצפו לתשלום יהי שכרכם רב" (פסוק מן הברית החדשה). דברים אלה מיוחסים לישו, והם פורשו כאיסור על נטילת ריבית והאיסור פותח בהרחבה בכתביהם של תיאולוגים ומלומדי החוק הכנסייתי. ב.      מעמדם של היהודים המלווים בריבית בעיני הכנסייה ובעיני השלטון החילוני גם הוא יחס משתנה.
על פי עמדת הכנסייה נאסר על יהודים להלוות בריבית לנוצרים, וזאת על פי שבספר דברים נאמר: "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך". הפרשות שנתנה הכנסייה לפסוק זה, כבר על ידי אמבורזיוס במאה ה-4, היא שהיהודי אינו בגדר נוכרי לנוצרי אלא כמוהו כגר, ולכם גם ליהודים אסור להלוות בריבית לנוצרים. בימי הביניים שבו נשמעו קולות של אנשי כנסייה ששאפו לאסור גם על היהודים להלוות בריבית אשר באמצעותה, לדבריהם, הם מנצלים את הנוצרים.
שאלה 2:
השוואה בין מעמד היהודים בעולם הנוצרי לבין מעמדם בעולם המוסלמי ב"עידן הישן":
מבנה החברה הכללית: בעולם הנוצרי – החברה נתפסת כגוף מיסטי, היא נבראה ופועלת בהנחיה אלוקית, אך תפקודה הבריא תלוי בכל אחד מהאיברים. החברה מחולקת למעמדות בעלי תפקידים מוגדרים. הראש הוא בעל התפקיד האחראי והחשוב  ביותר וככל שיורדים לאורכו של הגוף, פוחתת חשיבותם ואחריותם של בעלי התפקידים.