תביעת אזרחות: המימד הפוליטי של הונאת הרווחה מאמר זה חושף את המימד הפוליטי של הונאת הרווחה על ידי חקירה, בהקשר של רפורמת הרווחה הישראלית של שנת 2003, כיצד
4 9 נשים ישראליות אשר חיות על רווחה מצדיקות את הונאת הרווחה. אני מוצאת שהצידוקים של הנשים אינם יכולים להיות מוסברים לחלוטין על ידי תיאוריות אי-הענות מסורתיות אשר רואות את הונאת הרווחה כפעילות אינדיבידואלית, פרטית ופלילית שמשקפת בלעדית את המוסר של מבצעי ההונאה או הצורך הנואש שלהם. הצידוקים של הנשים להונאת הרווחה מובנים טוב יותר כמאבק סוציו פוליטי להכללה ולזכאות – כמעשה פוליטי שמשקף קונספט אלטרנטיבי של אזרחות ביחס לעבודתן ללא שכר של נשים.
שאלה: את אומרת שאין לך מספיק כסף ואת צריכה להסתדר – אז בעצם מקובל ללכת למכולת ולגנוב אוכל?
תשובה: סליחה??? [מזועזעת מההשוואה]. זה לא אותו דבר. האם גנבתי? לא גנבתי כלום ואינני מנצלת את המערכת. אני רק מנסה להסתדר… כמובן שלא אגנוב מאדם פרטי אבל אם אני יכולה לעבוד ולקבל הטבות אעשה זאת. ואני אומרת זאת בקול רם. רינה I.        מבוא
רינה מצדיקה ללא בושה את הונאת הרווחה בכך שהיא אומרת בפומבי שזה בסדר גמור לקבל הטבות כשלא מתייצבים לעבודה. אין לה בעיה להודות שהיא מוצאת השתתפות בהונאת הרווחה כדבר מקובל מבחינה מוסרית, אבל סולדת ונעלבת באופן אישי כשאני משווה זאת לפעילויות פליליות אחרות. היא מחשיבה עצמה כאדם אתי, טוב עקרונית, ואיננה כמו "פושעים".
באופן דומה, ורד מדברת באריכות על עצמה כאדם ישר, עם מוסר עבודה גבוה והגינות, ובו-זמנית היא אומרת שהיא "מצדיעה לאלו שמוליכים שולל את הביטוח הלאומי".
גם ניצה רואה עצמה בבירור כאדם מוסרי שתמיד מנסה לעזור למעוטי היכולת ובו-זמנית טוענת שהיא מכבדת את אלו שמתעסקים בהונאת הרווחה.
רינה ורד וניצה מייצגות את הנשים מאחורי מחקר זה: הן רואות את עצמן בבירור כמוסריות, אזרחיות טובות, אך כמעט פה אחד מצדיקות התנהגות של הונאה כשהדבר נוגע לביטוח לאומי. במידה מסוימת, נשים מצדיקות את הונאת הרווחה בגלל הצורך הנואש שלהן לשרוד; לכן, באופן כללי, נשים טוענות שתחת הנסיבות "אין להן ברירה אחרת". אך אם הונאת הרווחה מקושרת כה חזק לצורך הנואש של נשים לפרנס את משפחותיהן, מדוע לא מוצדק באותה מידה לגנוב מזון מחנות מכולת?
באופן מסורתי, התרמית של מקבלי דמי הרווחה, כמו מעשים אישיים אחרים של אי-הענות, נלמדה בעיני הפריזמה של תיאוריות האי-הענות (noncompliance theories): (1) הרתעה; (2) מוסר אישי; (3) נורמות חברתיות. לפי המודל ההרתעתי, תמריצים חיצוניים – במיוחד תפישת הוודאות של העונש וחומרתו – באופן נורמלי מונעים אי-ציות אינדיבידואלי (Chambliss 1969; Salem and Bowers 1972; Gibbs 1975; Waldo and Chiricos 1975; Tittle 1980). עקב כך, הסבר אפשרי להבחנה של נשים בין הונאת הרווחה וגניבת אוכל מחנויות יכול להיות שנשים תופשות שלפעילויות פליליות אחרות קיימת מערכת אכיפה וענישה נוקשה יותר אשר מרתיעה מלגנוב אך אינה מונעת מהן את הונאת הרווחה. בניגוד למודל ההרתעתי, הפרספקטיבה הנורמטיבית גורסת כי אנשים אינם רק מגיבים לתמריצים חיצוניים, אלא ההתנהגות של האינדיבידואלים מושפעת רבות מהתפישה שלהם בעיני עצמם כישויות מוסריות הרוצות לנהוג "בדרך הנכונה". תפישתם לגבי נכון ולא נכון מוכתבת על ידי האמונות המוסריות האישיות שלהם, על ידי הנורמות החברתיות הסובבות אותם, ועל ידי רמת הלגיטימציה שהם מייחסים לרשויות (Meier and Johnson 1977; Robinson 1995; Paternoster and Simpson 1996; Robinson and Darley
1 997; Grasmick and Green 1980; Mears and Kahan 1998). לכן, לפי תפישה זו, מקבלי דמי הרווחה ייקחו חלק בהתנהגות של אי-הענות אם הם מאמינים שהתנהגות כזו אינה שגויה מבחינה מוסרית, או בגלל שהם מערערים על הערכים המוסריים של חוקי הרווחה המדוברים או בגלל שהם מאמינים שהתנהגות כזו הינה בהתאם לערכי החברה שלהם. לכן, הסבר אלטרנטיבי לתפישה האישית של נשים כאזרחיות שומרות חוק הגונות ותמיכתן בהונאת הרווחה, יכול להיות שבתוך החברה הסגורה של אותן נשים, הנורמות החברתיות בה מבחינות בין הונאת הרווחה ופעולות פליליות אחרות. במילים אחרות, בתוך החברה שלהן, מקובל להיות מעורב בהונאת רווחה אך באותו הזמן לחלוטין לא ראוי להיות מעורב בצורות …