ממ"ן 15 שאלה 1
בבסיסו של המודל הקלאסי עומדת הטענה כי תפקידו המרכזי והעיקרי (אם לא היחיד) של המנהל הנו למקסם את הרווחים של בעלי המניות, זוהי אחריותו העליונה. זאת לאור הכרת החשיבות של בעלי ההון, בלעדיהם, ניתן להניח שהפירמה כלל לא תוכל להתקיים.
לאור האמור, עפ"י המודל הקלאסי, כל פעולה של מנהל צריכה להשיא את רווחי בעלי המניות או לכל הפחות לא לפגוע בהם, זאת כמובן במסגרת החוקים והנהלים הקיימים.
הגישה הקלאסית מבוססת על שני עקרונות מרכזיים:
זכות הקניין כמקור סמכות שליטה בתאגיד – בעלי המניות הם בעלי התאגיד, וככאלה, הם זכאים לכל רווחי פעולתו. בעצם, בעלי המניות רכשו את התאגיד, הוא קניינם ומטרתו היא להפיק את מירב התועלת עבורם.
תפקיד המנהל כשלוחם של בעלי המניות – המנהלים הם שלוחי הבעלים, ותפקידם הוא להשתמש במשאבים שהופקדו בידיהם לשם קידום האינטרסים של שלוחיהם. על פניו צריכים להתקיים יחסי נאמנות מושלמים בין המנהל לשלוחיו ללא ערוב כל אינטרס זר (פרטי או אחר).
על כן, במקרה המתואר, אם מר לוי יאמץ את עקרונות המודל הקלאסי, יבחר שלא לרכוש אמצעים חדישים לצמצום הזיהום כיוון שפעולה זו תקטין את רווחי בעלי המניות ואינה נדרשת עפ"י חוק ו/או ע"י הבעלים עצמם.
על אף המתואר לעיל, ישנן מס' ביקורות על אימוץ השיטה הקלאסית בהתבסס על עקרונות אלו.
הביקורת המרכזית על זכות הקניין הנה שזו אמנם זכות בסיסית אך אינה מוחלטת. כלומר, עצם הבעלות על התאגיד אכן מקנה זכות מסויימת אך לא בלתי מוגבלת. לעתים, ייתכנו מצבים בהם זכות הקניין מתנגשת עם זכויות בסיסיות אחרות, ויש לבחון את ההשלכות ולבחור בהתאם לטובת הכלל. הרי שסביר לומר כי הזכות הבסיסית של האדם לחופש (לדוגמא) או לחיים הנה מהותית יותר מזו לקניין, וזאת בעיקר כיוון שהזכות לקניין מוענקת ע"י הציבור (הפרטים, הממשלה שמייצגת את הציבור וכיו"ב). ניתן לומר כי מדובר בסולם עדיפויות רציונאלי בהתאם אליו יש לתת את המשקל הראוי לזכות הקניין אך בוודאי לא משקל בלתי מוגבל.
טענה נוספת הנה א-סימטריה משמעותית בין זכויות –
שאלה 3
סעיף א קיימות מספר גישות לשאלת המוסר בעסקים כפי שמתקיים (או לא מתקיים) בשוק הגלובלי.
הגישה הריאליסטית:
עפ"י גישה זו, הדרישות המוסריות הן בעלות תוקף רק בתחום הריבוני של מדינות לאום, והן חסרות תוקף בזירה הבינלאומית. כך בעצם, לעקרונות המוסר אין תוקף אוניברסאלי. לכל חברה עקרונות שונים ואין קוד אתי מוסכם משותף כלשהו. לפיכך, לא ניתן להאשים בחוסר מוסריות את מי שמפר כללי מוסר קיימים לכאורה אשר כלל אינם נשמרים בחברה בה מנהל את עסקיו.
הביטוי "ברומא התנהג כרומאי" משקף בצורה הטובה ביותר את העיקרון המרכזי של גישה זו. על כל אדם (ו/או חברה ו/או ישות עסקית וכדו') לפעול בהתאם לעקרונות המוסר הקיימים בחברה בה הוא מנהל את עסקיו גם אם נוגדים את העקרונות המקובלים בזירה הביתית שלו או את אלו שלו עצמו.
לאור האמור לעיל, במקרה שלפנינו, עפ"י גישה זו, ובהתאם לנורמה המתוארת, יש להצדיק את מתן השוחד. ואף יתרה מכך, יש חובה לתת שוחד בהתאם לעקרונות מהקובלים בפיליפינים.
הגישה הקוסמופוליטית:
בניגוד לגישה הריאליסטית והמתירנית מאוד (ייתכן אף מדי), זוהי גישה נוקשה מאןד אשר סביר כי במסגרתה לא ניתן לנהל שוק גלובאלי אפקטיבי. עפ"י גישה זו, המוסר הנו אוניברסאלי, ולכ, אין הבדל בין דרישותיו בארץ האם לדרישותיו בארץ בה מתבצעים העסקים ("המארחת").כך בעצם, עקרונות המוסר הם אוניברסאליים. לא ניתן לפעול עפ"י עקרונות מוסר של חברה כלשהי (גם אם מדובר בחברה המקומית של האדם), אלא אך ורק עפ"י כללי מוסר המקובלים על כל החברות באשר הן (אוניברסאליות טוטאלית).
לאור האמור לעיל, במקרה שלפנינו, עפ"י גישה זו, אין להצדיק את מתן השוחד. מתן שוחד …
שאלה 4
השלב המקדים חברה פרטית המטפלת בבעיות אין אונות וטיפולי זוגיות רכשה, במכירה פומבית, מחשב של חברה מתחרה.
רשימת לקוחות מסווגת של החברה המתחרה נשארה בטעות בזיכרון המחשב.
הפעולה הנבחנת: על המנהל להחליט האם להשתמש ברשימת הלקוחות הפוטנציאליים שנפלה לידיו?
הרמה האמפירית בשלב זה יש לזהות את בעלי העניין הרלוונטיים לתיאור המקרה. הבחינה הנה במסגרת קריטריון מרחיב, וזאת כיוון שמתיאור המקרה ברור כי יש לקחת בחשבון גם בעלי עניין אשר אינם חיוניים לקים החברה אלא משפיעים ומושפעים מפעולותיה (כדו' המתחרים).
כיוון שמדובר בחברה העוסקת בתחום הרפואה והייעוץ, תחום אשר מעבר להיותו כלכלי דורש רגולציה אדוקה, על כן בין בעלי העניין גם גורמים רגולטורים שונים, וכן …