בס"ד ממ"ן 11- אישיות תיאוריה ומחקר, שאלה 1:
קריטריון הדיוק:
חלקה הראשון של התיאוריה המתייחס לחייו הבוגרים של האדם הינו חלק העומד בקריטריון הדיוק, משום שהוא מסביר בצורה אמפירית ומוחשית את תוצאותיה היעילות של תחושת הערך העצמי של האדם, כגון: בהישגים לימודיים גבוהים, יצירת קשרים חברתיים בקלות והצלחה בחינוך הילדים. חלקה השני של התיאוריה המתייחס לתקופת הילדות המוקדמת, הינו חלק שאינו עומד בקריטריון הדיוק, משום שקשה לקבוע כאשר האדם כבר בוגר האם יחס מסוים של ההורים כלפיו הוא שגרם לו לפיתוח דפוס התנהגות זה, ואף אם יש לכך קשר, אין יכולת וודאית לקבוע שזהו הגורם המשמעותי ביותר שגרם לכך. אי לכך, לא ניתן להסיק מסקנה ברורה על מידת הערך העצמי בבגרות כתוצאה מיחס ההורים כלפי הילד בהיותו תינוק. קריטריון החסכנות:
תיאוריה זו עומדת בקריטריון החסכנות, מפני שלטעמה המושג 'הערכה עצמית' של האדם מסביר מגוון רחב של תופעות, כגון: הישגים לימודיים גבוהים, יכולת ליצירת קשרים חברתיים מוצלחים, הצלחה בחינוך הילדים. אם כן, מושג אחד מסביר תופעות רבות שהינן בעלות השפעה על כל חיי האדם. קריטריון רמת הפרשנות:
תיאוריה זו הינה עומדת בקריטריון 'רמת הפרשנות', משום שבסיס התיאוריה שמלמדנו כי תחושת הערך העצמי של האדם נקבעת על פי הערכת ההורים כלפי הילד בשנות חייו הראשונות, הינו מידע חדש שנותן לנו נקודת מבט שונה ועמוקה יותר על הבנת תהליכים המשתנים בין אדם לאדם, כמידת הצלחתם בלימודים, בחברה ובמשפחה, ומסביר לנו מהו הגורם לכך. קריטריון קשר למציאות:
תיאוריה זו הינה עומדת בקריטריון הקשר למציאות, מפני שכל חלקי התיאוריה מוגדרים בהגדרות אופרציונליות; את החלק בתיאוריה שמתייחס לחיים הבוגרים של האדם מודדים במדדים אופרציונליים: ציונים, רמת הכנסה, ושאלונים שהנבדקים ממלאים, ואף חלקה השני של התיאוריה העוסק בשנות חייו הראשונות של האדם, מודדים על ידי מדדים אופרציונליים: תצפיות שעורכים פסיכולוגים מנוסים על יחסי הורים עם תינוקותיהם. קריטריון מידת הקלות או הקושי בבדיקת ההשערות:
חלקה הראשון של התיאוריה העוסק בשנות חייו –