תקשורת המונים בישראל שיעור ראשון הציר התיאורטי של הקורס הוא לאומיות מול גלובליזציה. נעסוק בבחינה של ציר היסטורי כרונולוגי וציר תיאורטי.
חומר לבחינה:
2 ספרים של אורן סופר:
·         מבוא
·         פרק 1 – עיתונות כתובה, מודפסת ·         פרק 2 – התפתחות הרדיו ·         פרק 3 – התפתחות הטלוויזיה ·         פרק 4 – התפתחות האינטרנט תמיד תהיה הקדמה שנכיר בה התפתחות גלובלית, אך המוקד הוא על תקשורת בישראל.
מאמרים:
השלמה לפרק 4 שעוסק באינטרנט, מאמר של בירהנק על  אתיקה עיתונאית ברשת מתוך הנספח במקראה.
3 מאמרים ליחידה 5, שעוסקת ברטוריקה של התקשורת, שיח תקשורתי… מאמר של רועה וכהן, אחד הימים יותר רקובים מדם, מאמר של ליבס על חוף ניצנים, מאמר של ליבס וקממפ (נספח למקראה) יחידה מס' 6 עוסקת בתפקודה של התקשורת בישראל במצבי משבר ביטחוניים. 4
מאמרים, מאמר של ברזילי, מדינה, חברה וביטחון לאומי (מקראה סגולה), מאמר, של אליהא כץ, קץ העיתונות (מקראה סגולה), מאמר של וימן, על מלחמת לבנון השנייה( נספח למקראה),  מאמר של פרי, שינויים קוסמטיים או שינויים מהותיים (נספח למקראה) אורן סופר מתמקד בהתפתחות אמצעי התקשורת. סדר הפרקים נגזר מסדר כרונולוגי, היסטורי תוך כדי התייחסות למאפיינים מוסדיים, האם מבנה הפיקוח הוא ציבורי, או מסחרי, וכן התייחסות להסברים הסדריים (חוקים, גופים מפקחים). קיימים שני צירים שנבחן:
·         ציר ההתפתחות ההיסטורי של התפתחות כל אמצעי תקשורת ·         ציר תיאורטי שדן במקומה של התקשורת בתהליכים חברתיים ופוליטיים הקשורים בלאומיות, שיח לאומי ובתופעות חברתיות כגון, קיטוע חברתי. האם התקשורת בארץ מובילה לסולידריות ואינטגרציה חברתית או שהיא מביא לקיטוע והתפרקות. תופעות של גלובליזציה. בעידן גלובליזציה שבו יש לנו חשיפה למדיה זרה, האם אנו נהיים פחות ישראלים? לאומיות וגלובליזציה נתפסות לעיתים קרובות כשני כתבים על ציר אחד ואולם אנו נמצא שבמקרים רבים מדובר בתהליכים מורכבים המתרחשים במקביל תוך שילובים שונים ואינם מבטלים בהכרח אחד את האחר. הם יכולים לבטל אבל לא בהכרח. התפתחות אמצעי תקשורת כרוכה בהבניית לאומיות בכל האולם תרמה תקשורת להתפתחות זיקה לאומית הדבר החל כבר עם העיתונות המודפסת משום ששפה מדגירה קולקטיב, קבוצה, שפה משותפת לקבוצת דוברים. כי כל מי שקורה את העיתון בשפה שלי הוא חלק מקבוצתי. ישנו מכנה משותף עם הקבוצה שקוראת את אותו העיתון. שפה היא סממן לאומי, היא אחד המרכיבים שמגדירים את הלאום. בהקשר הלאומי היהודי חשוב להבין שהעיתונות העברית החלה לצמוח ב1850. העיתונות העברית קדמה לתנועה הציונית. העיתונות העצימה את הזיקה בין חברי הקבוצה מAשון שאנשים נחשפו לתוכן משותף, לצריכה כמעט בו זמנית של תוכן. "אדמת נייר" בהיעדר קרקע משותפת היו שכינו את היהדות היהודית. עיתונות ששימשה להעברת תרבות, מסורת ובהמשך לאחר הקמת תנועה ציונית אמצעי למימוש שאיפות פוליטיות הלאומיות של היהודים. גם אמצעי התקשורת האחרים היו אחראים בדרכם לגיבוש הקבוצה היהודית אן בכלל להבניית תחושה לאומית לאו דווקא בהקשר הלאומי. לאומיות – מה הן המאפיינים שאנו מייחסים לעצמנו? מה מאפיין את מי שלא שייך לקבוצתנו? מי הוא האחר וכיצד אנו מאפיינים אותו?
בהגדרת לאומיות, אנו בוחנים כיצד התרחשויות בעולם משפיעות עלינו, מאיימות עלינו כקבוצה או לחילופין משדרות עתיד אופטימי. זהות לאומית מתייחסת לזיכרונות עבר וכל קבוצה בוחרת מה להדגיש בעברה, מה להעלים וכו. איך אנו מספרים את הסיפור, במה להתמקד, מה להשמיד ומה להדגיש בסיפור לאומי.
לאומיות היא תופעה מודרנית. בסוף מאה ה-18, כל רעיון של אומה היא תופעה חדשה והיא מעידה על הזדקקות על מסגרת מגדירת זהות. לאומיות היא גם תופעה פוליטית הקשורה לגבולות טריטוריאליים, גם תופעה של זהות תרבותית. גם ההיבט האתני, מוצא, היבט דתי, לשוני. סביב הסוגיה שנוגעת למקורות הלאומיות התגבשו שתי תפיסות תיאורטיות מרכזיות.
·         המחנה המודרניסטי, הרואה בלאומיות תופעה חדשה מבחינה היסטורית. ·         המחנה הפרימורדיאלי מאמינים כי לאומיות מודרנית היא תופעה שאינה ניתנת להבנה מבלי לקחת בחשבון את השורשים האתניים של האומות, שנעוצים עוד בעידן הקדם מודרני. הבדל בין התפיסות הוא בהגדרת השורש של הלאומיות.
·         גלנר (תפיסה מודרניסטית). מגדיר את הלאום במונחי תרבות. הלאוימיות בעיניו היא תוצר של חוויות ואמונות של תרבות משותפת. כלומר, התקשורת היא סוכן של לאומיות.
·         בנדיקט אנדרסון (תפיסה מודרניסטית). "קהילה מדומיינת" – קהילה שקיימת בתודעה, במודעות שלנו. חברי הקבוצה חולקים תחושה של שייכות לקבוצה שאת מרבית חבריה אינם מכירים. אנדרסון מקשר בין לאומיות לבין התפתחות הדפוס כי הדפוס מדפיס שפה. ישנו גם קשר בין לאומיות לבין קפיטליזם כי דפוס הוא מוצר קפיטליסטי. ·         דויטש קארל (מחנה מודרניסטי) – –