אוריינות אקדמית תרגיל – כתיבה אקדמית הנחיות:
הוראות מצ"ב מאמר ללא תקציר. מתבגרים בסיכון אחד המאפיינים המרכזיים של מתבגרים בכלל ומתבגרים בסיכון בפרט הוא העלייה במצבי לחץ נפשיים בתקופת גיל ההתבגרות. גורמי לחץ אלה יוצרים פוטנציאל גבוה להתפתחות אירועים לוחצים, שהתגובה להם עשויה להסתיים במשבר ומצוקה  או לחילופין בצמיחה ומעבר בריא (ארהרד ואל-דור, 1991). כאשר מתייחסים לקבוצת סיכון גבוהה, הכוונה בדרך כלל לקבוצה המכונה "נוער במצבי סיכון". המושג "נוער במצבי סיכון" מאפיין אוכלוסיות של מתבגרים הנמצאות או עלולות להימצא במצבי סיכון פיזיים, נפשיים או רוחניים (להב, 2000). בני נוער אלה נוטים לסבול ממגוון בעיות וחווים טווח רחב של קשיים המסכנים ומאיימים על הסתגלותם העכשווית והעתידית ((Schonert-Reichl, 2000. הנחת העבודה הרווחת כיום בשירותים השונים, ואף בסקרים שונים, שההתייחסות לנוער במצבי סיכון נושאת אופי השתייכותי, ופחות מכוונת לקריטריונים מחייבים. לנער במצבי סיכון ייחשב מי שמטופל ביחידות המקצועיות המופקדות על התחום כדוגמת היחידות לקידום נוער , כאשר יש מידה רבה של סבירות שאכן נערים מנותקים עם מאפייני ניתוק, עזובה והתנהגויות סיכון יהיו עיקר האוכלוסייה ביחידות אלו (רומי,2007). המחקר הנוכחי יתמקד בנוער במצבי סיכון המטופל על ידי היחידות לקידום נוער.  קבוצה זו מוגדרת כמתבגרים שרגלם האחת עדיין נמצאת בתוך מסגרות החינוך והחברה של בני גילם, אך רגלם השנייה כבר מחוצה להן, כאשר המכנה המשותף למתבגרים הללו הוא הניכור שלהם ממערכות החיים הנורמטיביות של בני גילם, תופעה שמתחברת לסימפטומים התנהגותיים-חברתיים נוספים, כמו שוטטות, עבריינות, שימוש בסמים ואלכוהול, אלימות, וונדליזם ועוד (להב, 2000). בישראל חיים כ-350 אלף ילדים ובני נוער המוגדרים "ילדים במצבי סיכון". מספר זה מתייחס רק לאלו המוכרים ללשכות הרווחה, אך לכל העוסקים בדבר ברור כי בפועל המספרים גדולים הרבה יותר (שמיד, 2006).
קיימים ארבעה סוגי גורמים שבאמצעותם ניתן להבחין בין מתבגרים נורמטיביים למתבגרים בסיכון: גורמים משפחתיים וסביבתיים (כגון: השכלת הורים נמוכה, משפחות חד-הוריות, מרובות ילדים ומצוקה כלכלית), גורמים אתניים-תרבותיים, גורמים אישיים ומאפייני המסגרת הבית-ספרית (כהן-נבות ועמיתיה,
2 001; להב, 2000 (Brown & Emig, 1999;. מעבר לכך, מתבגרים בסיכון מתאפיינים במשברי זהות הדומים במהותם למשברים שחווים מתבגרים נורמטיביים, אך עוצמתם גבוהה ומתלווים להם מאפייני סיכון שונים וחוסר אמון במוסדות ובשירותים של החברה Resnick &) (Burt, 1996.
מצבים אלה עלולים לעורר אצלם צורך בהרחבת מעגל מקורות הסיוע, ובעקבות זאת חלים אצלם שינויים בדפוסי הפנייה לעזרה, הקשורים באופי הבעיות, בבחירת מקורות הסיוע ובתהליך קבלת ההחלטות ביחס לפנייה לעזרה (גילת ווינטר, 1998). אחד הגורמים המרכזיים המסייעים למתבגרים לעבור בהצלחה את תקופת ההתבגרות המורכבת הינו רמת השימוש במקורות הסיוע הפורמאליים והבלתי פורמאליים.(Schonert-Reichl & Muller,1996) נראה כי ההבדלים המבחינים בין מתבגרים בסיכון למתבגרים נורמטיביים יוצרים הבדלים בדפוסי הפנייה לעזרה בין שתי הקבוצותGrinhstein-Weiss, Fishman, & Eisikovits, 2005; Sheffield,) (Fiorenza & Sofronoff, 2004. סיווג ומאפייני מקורות הסיוע כאשר המתבגר מתמודד עם קונפליקט או בעיה, עומדות בפניו שלוש אופציות: השלמה עם הבעיה, התמודדות עצמית או פנייה לעזרה(Gross & Mcmullen, 1983) . מחקרים  מצביעים על רצף נורמטיבי של צעדים שהמתבגר נוקט בעת קונפליקט או בעיה על פי הסדר הבא: התמודדות עצמית, פנייה לעזרה בלתי פורמאלית ולבסוף פנייה לעזרה פורמאליתSchonert-Reichl &) Muller, 1996; Tishby et al., 2001).
מתבגרים פונים לעזרה למקורות סיוע פוטנציאליים על סמך המשמעויות שיש למערכות יחסים אלה בעיניהםStanton-Salazar, Ricardo& Spine,) (2005.
קיימת הבחנה בין שתי קבוצות עיקריות של מקורות סיוע, הנבדלות זו מזו בגודלן, במשאביהן, במיקומן החברתי, במבנה ובמנדט הפעולה שלהן (כץ ובנדור, 1986; רומי, 1998: (Kahane,
1 997; מקורות סיוע בלתי פורמאליים / מקורות טבעיים -גורמים בלתי ממסדיים הפועלים בסביבה שאינה-