ציון ממן 100! עבודת פרו"ס בקורס "תקשורת כתרבות" (10532) נשיות וגבריות אידיאולוגיה משועתקת: דימוי נשיות וגבריות בפרסומות למשקאות שוופס בעיתון הגברים "בלייזר".
סקירת ספרות:הפרסומות כמשעתקת אידיאולוגיות מגדריות בחברה.
אחד הנושאים המרכזיים בקורס הינו הדרך בה מוצגת הנשיות והגבריות בתקשורת.
מוטיב מרכזי בתקשורת אשר משפיע רבות עלינו, בני האדם הם כמובן הפרסומות.
זהבי (2010) מציינת כי בשנות החמישים תוכנה של הפרסומת היה מכוון אל שכלם של הנמענים וההתמקדות הייתה במוצר עצמו, תוך היות בפרסומת ברורה ותכליתית, ואילו כיום הפרסומות מתמקדות יותר ברגשות הקונה עד שלעיתים קיים קושי של ממש להבין את הקשר בין המוצר המפורסם לפרסומת עצמה. עוד מחזקת פירסט (2001) כמציינת שכיום אנו הפכנו לחברה שמרכזה ועיקרה הוא ההתעסקות בצרכנות. המצב הזה על פי פירסט, מקשה עלינו למקם ולסדר את הערכים והנורמות המארגנים את חיינו, וכך מדגימה במאמרה כיצד "הביטוי "יהלומים לנצח" שהפך ל"טבעי", למעין נכס צאן ברזל בכל התבטאות, הומצא במשרד פרסום בסוף שנות השלושים, במטרה לשנות את הדימוי שהיה ליהלומים באותה תקופה" כיום השימוש במושג הפך שגור בפינו.
כיום אנחנו מודעים לכך שפרסומאים מנסים לגרום לנו להבין כיצד המוצר שהם מפרסמים קשור לנו בחיינו. כך אנחנו בתור קונים חשים צורך לקנות את אותו המוצר גם אם לא באמת אנחנו צריכים אותו. פריסט (2001) מציינת ומסבירה כיצד ניתן לקשר בין צריכת מוצר עם תדמית מסויימת לאושרו של הצרכן. הרי ברור  לכל שהמוצר עצמו אינו גורם לאושרו של הצרכן, לכן עושה הפרסומאי חיבור בין המוצר לבין חיינו באמצעות קידום דימויים שאותם אנו, הצרכנים, מזהים עם "חיים טובים". פירסט (2001) מדגימה במאמרה כיצד בירה למשל, יכולה להתקשר עם כל דבר ארוטי ועליונות הגבר-וכך מעצבת את המוצר כגברי, חזק ומיועד לאוכלוסיה מסויימת; כלומר, השוק אינו יכול להציע ישירות את "הדבר האמתי" (למשל, גבריות), אבל יכול להציע את התחושה שבקניית המוצר אתה מקבל גם את הערך המוסף שמוצג בפרסומת.
בנושא זה מחזקת זהבי (2010) ומציינת כי "המוען מעוניין ללמד את הקורא על אופיו של המוצר, ולכן הוא עושה זאת לעיתים באופן בהיר ברור, תוך קשירה של המוצר לערכים המקובלים בחברה."(עמוד 83) וסטרגראד ושרודר (1985) במאמרם אף הוסיפו באשר לפרסומות כי הנחת היסוד היא שפרסומות הן חלק ממנגנון אידיאולוגי בחברה שמשעתק זהויות מגדריות (גבריות ונשיות) דרך העברה של ערכים ודימויים מסוימים שפונים לקהל הגברי והנשי, כך שהמוענים אומרים שהפרסומות מגדירות לקהל באופן חד משמעי מה זה להיות גבר ומה זה להיות אישה.
אם ננתח את נושא הפרסומות תוך התייחסות למודלים הגבריים ונשיים המוצגים בהם ניתן לראות קו אחיד אשר מקשר את כלל הפרסומות. Lemish(2010) ציינה במאמרה כי בעוד בתקשורת גברים מוצגים כרוב ה"נורמאלי", נשים תמיד מוצגות כמיעוט ה"אחר" ויחד עם זאת מקבלות תסמינים של היותם החלק הפגום והשולי בחברה וקורבנות של גידול המשפחה. נשים מוצגות בדרך כלל בתקשורת על סקאלה דיכוטומית מוכרת שמצד אחת מוצגות כ אובייקט מיני או מצד שני כאם ואשת משפחה.
בנושא זה מחזקת פירסט (2001) במאמרה שמציינת שאופן הייצוג של גברים ונשים הוא דבר מרכזי בהבנת תרבויות בחברות שונות. כלי מרכזי וחיוני להבנת ה"תקשורת החברתית" בעולמנו הם הפרסומות, המאפשרת דרכים חדשות להבין את עצמנו.