1 .
שם הקורס : מוסר ועסקים
2 . נושא העבודה :
יחסיהם של המעסיקים כלפי עובדי הקבלן
3 . השערת המחקר : היחס של המעסיקים והתנהגותם כלפי     עובדי הקבלן  הוא מעשה לא מוסרי ולא ראוי
4 .
תאריך :  19/02/2012
                 תוכן העניינים
                                                        מס' עמודים
1 .      מבוא —        3-6

2 .      פרק כלכלי …      7-10  
3 .      פרק חוקי/משפטי -..      11-16  
4 .      פרק מוסרי ..       17-
5   5.      סיכום ומסקנות –.      26-28

6 .      ביבליוגרפיה .      29-30    תקציר בעבודתי אני אבחן את נכונות ההשערה שהיחס של המעסיקים והתנהגותם כלפי עובדי הקבלן הוא מעשה לא מוסרי ולא ראוי.
כמו כן, אני אנתח את תופעת ניצול וקיפוח עובדי הקבלן (במיוחד בישראל) על כל היבטיה (כלכלי, חוקי ומוסרי).
צורת ההעסקה הקבלנית בישראל כוללת מספר הסדרי העסקה ואלה העיקריים שבהם:
1)       העסקה באמצעות קבלני כוח אדם (חברות כ"א), המשמשים כמתווכים בין הגורמים שהזמינו את שירותיהם של עובדי        הקבלן (מעסיקים בסקטור הפרטי או הציבורי) לבין עובדי הקבלן בעצמם. זהו הסדר ההעסקה בו אתמקד בעבודתי.
2 )       העסקה באמצעות קבלני וחברות שירותים המציעים למעסיקים השונים במגזר הפרטי והציבורי את השירותים של         העובדים שלהם (שירותי ניקיון, אבטחה, הסעדה וכדומה).
3)      מיקור חוץ, שמאפשר הוצאת פונקציות שלמות מהארגון לחברות משנה (למשל: עובדי מחשוב)       ההעסקה הקבלנית משתרעת על רוב המקצועות במשק:
אבטחה, הסעדה, ניקיון, סיעוד, מחשוב, הוראה בגנים, בבתי        הספר במוסדות להשכלה גבוהה, עבודה סוציאלית, משפטים ועוד. דפוס העסקה זה נפוץ בעיקר בקרב הקבוצות החלשות        בשוק העבודה שהם נטולי השכלה, ניסיון תעסוקתי או כישרון/מקצוע : נשים, עולים חדשים, ערבים, מהגרי עבודה        וצעירים לפני צבא ומיד אחרי צבא. השכר והסטאטוס  התעסוקתי של העובדים באמצעות קבלני  כוח-האדם נמוך משל        שכירים אחרים ולרבים מהם אין אפשרויות קידום.        רבים מהם אף מרוויחים מתחת לשכר מינימום, והם סובלים מהפרות רבות של זכויות עובדים, כמו אי תשלום שעות        נוספות, דמי נסיעות, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורין ואי מתן הודעה מוקדמת על פיטורין.        עובדי הקבלן הם "שקופים" בעיני המעסיקים וגם בעיני העובדים המועסקים ישירות ע"י הפירמות, כמו כן הם סוג של         עבדים מודרניים של המעסיקים שלהם ורבים מהם נתונים למשטר עבודה קשוח ואף זלזול מצד הממונים עליהם.
        כמו כן, עובדי הקבלן נמצאים באיום מתמיד של פיטורין וללא כל ביטחון תעסוקתי וכלכלי.
        בעבודתי אני אתמקד בהסדר ההעסקה הראשון, בעובדי חברות כוח האדם הרגילים המהווים את החלק הגדול         מבין עובדי הקבלן (לא כולל חברות שירותים כגון ניקיון, אבטחה, הסעדה ולא כולל מיקור חוץ כגון עובדי מחשוב).
        האבסורד הוא שלעובדי כוח האדם יש 2
מעסיקים, מצד אחד – חברות כוח האדם שהינן מעסיקיהם הישירים והם אלה         שמתווכות בין עובדי הקבלן למעסיקים בפירמות/ארגונים באמצעות מיון ושליחת העובדים המתאימים לפירמות         ולארגונים השונים ומצד שני- המעסיקים העקיפים שלהם בארגונים ובפירמות ואשר אחראים לתנאי עבודתם, לתשלום         השכר שלהם ולמימוש זכויותיהם. במשולש התעסוקתי הזה, עובדי הקבלן "נופלים בין הכיסאות" ומקופחים מכל         הכיוונים מכיוון שגם חברות כוח האדם (המעסיקים הישירים) וגם מנהלי הפירמות/ארגונים בהם הם עובדים (המעסיקים         העקיפים) מתנערים מאחריות מוסרית כלפיהם וטוענים שהמוסר לא רלוונטי בכלל בעולם העסקים  וכי עסקים צריך         לנהל על בסיס שיקולים של יעילות ותועלת כלכלית ולא על בסיס שיקולים חברתיים מוסריים, כמו דעתם של אלה                    שמחזיקים במיתוסים הא-מוסריים על עולם העסקים:
1)        מיתוס "בעסקים כמו בעסקים" – מי שמחזיק במיתוס זה טוען שעולם העסקים פועל עפ"י שיקולים של היצע וביקוש ולא  עפ"י שיקולים מוסריים, כלומר- היד הנעלמת מייתרת את המוסר.
 מיתוס זה יצר 2 תופעות מנוגדות: "רחיצה מוסרית" שהיא הלבנה של מעשים לא-כשרים ו"אילמות מוסרית" שהיא  הסתרה של מניעים מוסריים.
 במקרה של עובדי קבלן, ניתן לתת כדוגמא ל"רחיצה מוסרית" את העובדה שכאשר המעסיקים מפטרים עובדי קבלן,  הם טוענים שהם פיטרו אותם על מנת שהם לא יצטרכו לפטר את כל העובדים במפעל/ארגון/פירמה ושהפיטורים שלהם  נועד למנוע את פשיטת הרגל של מקום העבודה שלהם ולכן הפיטורים שלהם הוא למען טובת שאר העובדים . בפועל,  הפיטורים שלהם הם בשל רצון של המעסיקים להתייעלות כלכלית באמצעות קיצוץ בעלויות הון אנושי.  
2 )        מיתוס העסקים כמשחק – מי שמחזיק במיתוס זה טוען שעולם העסקים פועל במסגרת החוק ולכן אין מקום להפעיל  בו שיקולים מוסריים, כלומר – החוק מייתר את המוסר.
 במקרה של עובדי קבלן, המעסיקים מנצלים את הפרצות בחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם  (שנחקק ב-1996)            ומצדיקים את מעשיהם הלא מוסריים ולא ראויים (ניצול, קיפוח ואפליית עובדי הקבלן) בכך שהחוק אינו מטיל אחריות          אזרחית ופלילית עליהם בנוגע ליחסם כלפי עובדי הקבלן ולכן מותר להם להסיר כל אחריות מוסרית כלפי עובדים אלה          ובעיניהם זה לגיטימי לרמוס את זכויותיהם של עובדי הקבלן ולשלם להם פחות משכר מינימום  במחיר התייעלות          כלכלית כל עוד החוק לא אוסר עליהם או כל עוד האכיפה של החוק בשטח היא חלשה.
         כמובן שבמקרה כזה המעסיקים מעבירים את כל האחריות כלפי עובדים אלה לחברות כוח האדם בדיוק כמו שהחוק          קובע (בחוק, רוב האחריות כלפי עובדי הקבלן נופלת על חברות כוח האדם מכיוון שהם מעסיקיהם הישירים).
3)        מיתוס השוק כג'ונגל – מי שמחזיק במיתוס זה טוען שעולם העסקים פועל תמיד במצב של תחרות חריפה ולכן אין מקום  להפעיל שיקולים מוסריים כאשר עושים עסקים כי אנשי העסקים רוצים קודם כל לשרוד, כלומר – התחרות ויצר  ההישרדות של אנשי העסקים מייתרים את המוסר.       במקרה של עובדי הקבלן, המעסיקים במגזר הציבורי והפרטי מציבים את האינטרסים שלהם ושל החברה לפני  האינטרסים (זכויות ותנאי העסקה) של עובדי הקבלן בתואנה שיש תחרות חריפה בענף בו הם מועסקים ולכן זה  הכרחי לקצץ בעלויות הון אנושי בכדי שהפירמה שלהם תשרוד ובכל זאת הם זקוקים לעובדי הקבלן בשל התנודות  החדות בביקוש בשוק.
4)        מיתוס הרווח – מי שמחזיק במיתוס זה טוען השאיפה התמידית למיקסום הרווח מדכא את המוסר האישי, כלומר –  מניע הרווח מייתר את המוסר.
 במקרה של עובדי הקבלן,  המעבידים רוצים למקסם את הרווח של הפירמות/ארגונים בהם הם עובדים, על מנת לקבל  בונוסים ועל מנת לזכות במחמאות והמלצות מהממונים עליהם ומבעלי המניות (המעסיקים מעדיפים את טובתם  האישית,את טובת הפירמה ואת טובת בעלי המניות על פני טובת הכלל).
  בכדי להגיע לרווח מקסימלי, על  המעסיקים לצמצם הוצאות וביניהן עלויות הון אנושי (התייעלות), כלומר – השאיפה   למקסם את השורה התחתונה (שורת הרווח הסופי) נותנת מעין לגיטימציה בידי המעסיקים לנצל ולקפח את עובדי   הקבלן באמצעות רמיסת זכויות העובדים שלהם, באמצעות הרעה משמעותית בתנאי העבודה שלהם, באמצעות הורדת   השכר שלהם לשכר מינימום ואף מתחת לזה  ובאמצעות ביטול רוב התנאים הסוציאליים שלהם , מכיוון שהם יודעים   שלעובדי הקבלן אין ועד עובדים שיכול להגן עליהם.   בשיטה הזאת המעסיקים ישיגו את התוצאה ההפוכה בטווח הארוך. מרדף תמידי אחרי הרווח על חשבון הזכויות של   עובדי הקבלן, תנאי עבודתם, התנאים הסוציאליים שלהם ועל חשבון בטיחותם ובריאותם, עשוי לגרום דווקא לצמצום   הרווח בטווח הארוך מכיוון שלאורך זמן עובדי הקבלן יצברו רגשות שליליים כלפי מקומות עבודתם (בשל היחס המחפיר       כלפיהם) וכתוצאה מכך הם לא ירגישו אחריות ומחויבות כלפי מקומות עבודתם ולכן הם עשויים לבצע את משימותיהם       בחוסר  חשק ובצורה לא יעילה , הם עשויים להגדיל את מספר ימי  היעדרותם  מהעבודה והם אף עשויים לגנוב ואף לחבל       בזדון  במקומות עבודתם מתוך תסכול מתמשך. פעולות כאלה עשויות לפגוע בשירות שהפירמות מעניקות (פגיעה באיכות        השירות תוביל לבריחת לקוחות) ועלולות לפגוע בתפוקה של אותן פירמות ולכן הרווח שלהן לא ימוקסם והתדמית שלהן        עשויה להיפגע.