הפקולטה למדעי החברה החוג לפסיכולוגיה ToM: מנוירוני מראה לאמפתיה ואוטיזם עבודה במסגרת הקורס: מבוא
לנוירופסיכולוגיה מגישות:
תאריך הגשה:
5 .11.08
בשנת 1998 התגלו במוחם של קופי מקוק תאים ויזואליים – מוטוריים הידועים כנוירוני מראה. תאים אלה יורים לא רק כאשר החיה בפעולה  אלה גם כאשר היא צופה באחרים מבצעים את אותה הפעולה. גילוי זה מספק מנגנון נוירופסיכולוגי אפשרי למגוון של התנהגויות חברתיות חשובות, החל מחיקוי ועד אמפתיה.  מידע עדכני מראה אפשרות כי חוסר תפקוד של מערכת נוירוני המראה באדם יכול להיות הגורם המרכזי לאוטיזם-מצב חוסר תפקוד חברתי.
ToM (Theory of Mind) הוא מונח המתאר את היכולת של בני האדם להבין את תודעת האחר. הבנה זו כוללת את הידיעה כי לאחר יש אמונות,רצונות וכוונות שונות משלי וכי הבנתי אותן תקדם את הבנתי את האחר ואת יכולתי להתחבר ולקיים עימו קשר מיטיב.
האדם הוא חיה חברתית, אנו זקוקים לבני מיננו על מנת לשרוד ולקיים חיים באיכות טובה. קשר בין בני אדם הוא מקדם של תחושות אושר וסיפוק, מעבר לצורך הפיזי בבני אדם נוספים סביבנו לצורכי הישרדות. במהלך ההתפתחות האבולוציונית התפתחו מנגנונים שונים המאפשרים תקשורת חברתית בין בני האדם, מנגנון אחד הוא מערכת נוירוני המראה. מחקרים שנעשו במהלך שנות ה- 90 סיפקו הוכחות לקיומם של נוירוני מראה בבני אדם. המיקומים האנטומיים של האזורים בהם נמצאו סימנים לקיומם של נוירוני המראה בבני האדם מתאימים לאלו של הקופים (Iacoboni & Dapretto,2006).
מחקרים התפתחותיים הראו כי בגילאים צעירים ילדים נוטים לחקות אחרים כמו מראה   (Wappner & Cirillo, 1968) (כאשר מישהו מרים יד ימין הילד ירים את יד שמאל). נוירוני המראה שבאזורים הקדמיים הנמוכים מגיבים יותר כאשר האדם מחקה כמו מראה, בהשוואה לחיקוי הנעשה בצורה נכונה אנטומית (אם מישהו מרים את יד ימין המחקה ירים גם הוא את יד ימין). התנהגות זו של המוח מצביעה על כך שנוירוני המראה בבני האדם הם חיוניים במיוחד עבור התנהגויות של חיקוי בשלבים מוקדמים של החיים.  חיקוי הוא סוג הלמידה הנפוץ ביותר במהלך ההתפתחות וחוסך את התהליך הארוך של ניסוי וטעייה.
חיקוי מרכזי גם בהתפתחותם של כישורים חברתיים בסיסיים כמו קריאת הבעות פנים ומחוות גוף אחרות ולהבנת המטרות, כוונות ורצונותיהם של אנשים אחרים. יתרה מכך, בהינתן הקשר הידוע זה מכבר בין חיקוי וצדדים אחרים של קוגניציה חברתית נפתחה הדלת למחקר אזורי נוירוני מראה ותהליכי קוגניציה חברתית כגון: הבנת הכוונות ורגשות של אנשים אחרים. כיצד אנו "קוראים" כוונות במוחם של אחרים? גישה נפוצה גורסת כי כל האנשים הנורמאליים מפתחים את היכולת לייצג מצבים מנטאליים של אחרים באמצעים של מערכת תפיסתית, הנקראת בדרך כלל "Theory of Mind" (ToM ) (Premack & Wooduff, 1978) אפשר להתייחס ל  ToMמהרבה תפיסות שונות. אפשר לתאר את ToM במושג של יכולת ספציפית, הנתמכת על ידי מודל מולד סגור וספציפי, אשר תפקודיו מובדלים מיכולות אינטלקטואליות אחרות של האינדיבידואל ((Leslie 1997; Baron-Cohen 1995; Fodor 1992, 1994 . קיימת אלטרנטיבה אחרת, לפיה אפשר להחשיב את ToM כשלב האחרון בתהליך התפתחות מנטאלית. שתי הגישות נקראות לעיתים תיאורית-תיאוריה (Theory – Theory). וניתן גם  לתפוס את ToM כתוצאה של שיגרת סימולציה באמצעותה אנו יכולים להעמיד פנים כי אנו "בנעליו המנטליות" של האחר ולהשתמש במוחנו כמודל או דוגמא למוחו של האחר  (Gordon 1986; Harries 1989; Goldman 1989, 1992, 1993 a, b, 2000).
על פי תיאורית- התיאוריה, אנשים בונים ToM בעזרת רכישה ויישום של תיאוריות המושתתות על הגיון בריא. מצבים מנטאליים של אנשים אחרים נתפסים כבלתי ניתנים לצפייה, כתיאוריות  משוערות שמטרתן להסביר ולנבא התנהגות באותה צורה בה פיזיקאים פונים לאלקטרונים וחלקיקים על מנת להסביר ולנבא תופעות נצפות. ToM מורכבת מסט של חוקי סיבה ותוצאה המייחסים גירויים חיצוניים למצבים פנימיים מסוימים, מצבים אלה למצבים פנימיים אחרים ומצבים פנימיים מסוימים להתנהגות.  לפי תיאוריית התיאוריה של ToM ייחוס של מצבים מנטאליים לאחרים נובע מחשיבה תיאורטית שקשורה בחוקים סיבתיים מרומזים.
תיאורית הסימולציה הוצעה על רקע ספקות לגבי יכולתה של הפסיכולוגיה העממית לייצג, גם אם באופן מרומז, את החוקים הסיבתיים וההסברתיים שתיאוריית התיאוריה משערת. על פי התיאוריה המייחסים משתמשים במנגנונים המנטאליים שלהם כדי לחשב ולנבא תהליכים מנטאליים של אחרים. ((Gallese & Goldman, 1998
(1982) Taversky & Kahaneman, הציגו לנבדקים סיטואציה: שני נוסעים החולקים לימוזינה בדרך לשדה התעופה ונתקעים בפקק שבעקבותיו מאחרים בחצי שעה את הטיסה. לA נאמר שטיסתה יצאה בזמן ואילו ל B נאמר שטיסתו התעכבה ויצאה רק לפני חמש דקות. הנבדקים התבקשו לענות  מי מהנוסעים קיבל את החדשות קשה יותר. 96% מהנבדקים טענו ש B יקבל את החדשות קשה יותר. כיצד הגיעו הנבדקים לתשובה זו?
על פי תיאוריית התיאוריה, צריך להיות חוק פסיכולוגי של אמפתיה או הזדהות כדי להעריך למי יהיה קשה יותר.
על פי תיאוריית הסימולציה כל נבדק שם עצמו בנעליה של  A או בנעליו של  B ומדמיין איך היה חש בכל מצב.
הגילוי של נוירוני המראה, כאילו המוח שלנו, באופן מסיים, "עושה את אותו הדבר" כאשר אנו צופים בפעולה של מישהו אחר, הביא להתחזקות התמיכה בתיאוריית הסימולציה של ייחוס הכוונה. עפ"י תיאורייה זו, הבנת מצבו המנטאלי של האחר היא עניין של שימוש במנגנוני הכוונה של הפרט על ידי היקשים המתיימרים לקבוע "מה היה מצבי אילו הייתי במצבו של האחר והייתי חמוש באמונותיו ורצונותיו". תהליך ההפקה חייב כמובן לפעול בצורה לא מקוונת ע"מ למנוע פעולה מוחשית: אם אני משתמשת במערכת הכוונה שלי ע"מ להבין שאתה מטפס על עץ משום שאתה מותקף ע"י דוב, זה לא יעזור אם גם אני אטפס על העץ (Borg, 2007).
ToM מאפשרת לנו, לכאורה, לצפות את כוונותיהם של האחרים ולנבא את פעולותיהם הבאות. אנו מייחסים למעשיהם של אחרים כוונה ומאמינים כי יש לנו את היכולת לדעת מהי אותה הכוונה-