התיאטרון הישראלי ממן 11
שאלה 1
המחזות "הם יגיעו מחר" של נתן שחם (1949), ו"דו קיום" של מוחמד ותד (1970), נכתבו בתקופות שונות שבהן היו מאורעות שונים אשר השפיעו רבות בהתייחסותן לקונפליקט הערבי ישראלי . ייצוגם של מחזות אלה משקף את התקופות השונות והדעות השונות,  בהקשר לסכסוך הערבי ישראלי שהיה עוד מקום המדינה.
בין השנים 1967-1948 הערבי נתפס כמיעוט וכגורם מאיים בשל היותו נציג הערבים במזרח התיכון והחשש שהוא יהפוך לגייס 5. אחרי מלחמת העצמאות הערבי שנשאר בישראל בעיני הרוב היהודי היה דימוי של אויב מסוכן . דימוי זה נבע כהשלכה מן האיום על המיעוט הערבי, פחד וחוסר אמון מסבירים את מדיניות ההפרדה המכוונת בין יהודים לערבים בישראל. בתקופה זו הערביים חיו בתקופת ניתוק מהווי החיים והתרבות שהתפתח במדינה . בקבוצת המחזות השייכות לתקופה זו מופיעות דמויות ערביות רק במחזה אחד, "בהם יגיעו מחר" של נתן שחם (1950). המחזה מדבר על שני שבויים ערבים חסרי זהות, אחד מהם , "ערבי זקן" הנזכר בתחתית רשימת הדמויות, אנונימי וחסר זהות, הם נקראים "ערבושים" . הערבי הזקן מתואר כ"אהבל", כמו במחזות תקופת ההתיישבות, הזקן מתרפס משמש את הלוחמים כגלאי מוקשים שיפוצץ את המוקש בגופו. הצעיר שמתנגד מחוסל. העיצוב הסטריאוטיפי המרכזי של הערבי הזקן הינו גורם מאיים לעם היהודי ובזויי, פחדן, חסר זהות . היחס אליו הינו כפוי וחסר רחמים. הערבי הזקן הינו חסר אונים מפחד מהחיילים וסוגד להם בכל נפשו. החיילים לעומת זו מאיימים עליו …