תקשורת כתרבות – ממ"נ 12
שאלה
1 לדיון בנושא השאלה אעסוק במאמרים של אווה אילוז ובארת' א.
במאמרה "אותו תחום אפלולי של הפנים: אופרה ווינפרי והמראה של המלט", דנה אווה אילוז בתפקידה של התקשורת בחיי היום יום של האדם באמצעות שאלת מחקר העוסקת בתוכניות אירוח ובתוכניתה של אופרה ווינפרי בפרט. לטענתה, התקשורת, דרך תוכניתה של אופרה, ממלאת צרכים רבים של האדם בחייו היומיומיים ואף משמשת "מראה" עבורו לסוגיות ודילמות שונות אשר רלוונטיות לכל אחד ואחד. ניתוח של 100 תוכניות של אופרה העלה דיון מרכזי בנושאים ודילמות אשר לא היה נהוג לדבר עליהם באופן גלוי ובצורה אשר מטשטשת את הגבול בין הפרטי לציבורי ובין המקובל לבין האסור. בתוכניותיה של אופרה לוקחים חלק בדיון גורמים שונים, משתתפי הפאנל, מומחים, הקהל והמנחה עצמה אבל כולם בעלי מעמד זהה לטובת הנושא ובעצם עיקר החשיבות בדיון היא עצם הדיון עצמו.
לרוב לא יהיה פתרון חד משמעי לבעיות בהן עוסקים והמסר העיקרי הוא שיש מקום לריבוי דעות ונקודות מבט. אילוז משווה את תוכניות האירוח למפגש של קבוצת תמיכה טיפולית הדנה בנושא מסוים ועיקר כוחה הוא בהעלאת הנושא לדיון, הצגת דעות שונות ומתן אפשרות דיבור שווה למשתתפים.
בארת' במאמרו "הרטוריקה של הדימוי" מציע כלים לניתוח טקסטים של פרסומות אשר צריכות להעביר בזמן קצר מאד מסר ברור וחד משמעי. הדרך שבה מעבירה פרסומת מסר ברור בזמן קצר היא שימוש בערכים ודימויים מרכזיים שניתנים לזיהוי קל ומהיר מצד הקהל ולכן ניתוח פרסומות יכול ללמד על הערכים המרכזיים בחברה כלשהי בזמן נתון. הכלים בהם עוסק בארת' הם כלים לניתוח דימויים חזותיים אותם הוא מחלק לדימויים דנוטטיביים, כאלה אשר נקלטים כפשוטם בעזרת ידע בסיסי ולדימויים קונוטטיביים,  כאלה הנקלטים כפרשנות סובייקטיבית התלויה ברקע
תרבותי ואידיאולוגי. ע"פ בארת' לכל דימוי הוא בעל שני המימדים, הדנוטציה והקונוטציה אשר באים לידי ביטוי באמצעות "מסמן" ו"מסומן" בדימוי עצמו. בארת' עוסק בפרסומות, בטקסטים קצרים אשר מכוונים את הנמען למשמעות מועדפת ושוללים משמעויות אחרות ע"י שימוש במסרים חזותיים אשר נתמכים במסרים לשוניים אשר מכוונים את הנמען להבנת הדימוי החזותי בצורה מסוימת. על מנת להמחיש את גישתו, מנתח בארת' במאמרו כרזת פרסומת של חברת הפסטה האיטלקית "פאנזני" ומדגיש את שלושת הערוצים העיקריים, המסר המילולי, המסר החזותי הדנוטטיבי והמסר החזותי הקונוטטיבי.
ב.
 מאמרה של אילוז עוסק בז'אנר תוכניות האירוח בארה"ב, ז'אנר שהצליח מאד בתרבות האמריקנית מאמצע שנות ה 80 (ולא הצליח בישראל). תוכניות אלו …