א.
אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הדרך שבה משפחות מעבדות את תוכני הטלוויזיה הוא אופי מערכי התקשורת הבין – אישית בבית. המחקר המרכזי בתחום זה התבצע ע"י צמד החוקרים צ'אפי ומקלאוד, אשר אפיינו את האינטראקציות הבין אישיות בין ילדים והוריהם. החוקרים פיתחו טיפולוגיה העוסקת במערכי התקשורת במשפחה. במרכז האבחנה בין סוגי משפחות מצויים שני ממדים נבדלים – אוריינטציה חברתית ואוריינטציה מושגית – כך שניתן למקם כל משפחה על כל אחד מהממדים, ברצף שבין אוריינטציה גבוהה ואוריינטציה נמוכה. משפחות שיש להן אוריינטציה חברתית גבוהה מתאפיינות בכך שהן מעודדות את ילדיהן להסתדר ם בני המשפחה ועם החברים, להימנע עד כמה שאפשר מעימותים וחיכוכים, לדכא כעסים ובמידת האפשר, "לא להסתבך". חשיבות השמירה על "שלום בית" והימנעות מפגיעה ברגשות הזולת הן ערכים מרכזיים בחיברות של משפחות אלו.
לעומתן, משפחות שיש להן אוריינטציה מושגית גבוהה מטפחות אווירה של תקשורת פתוחה, הבעת דעות והתמודדות רעיונית. הילדים נחשפים לצדדים שונים ונקודות מבט שונות לגבי נושאים שנויים במחלוקת והורים מעודדים אותם להביע את עמדותיהם ולהתווכח עליהן.
הדגש המרכזי המשפחות אלה, אם כך, הוא על רעיונות ולא על רגשות.
ב.
שיחות עם אוריינטציה למידע – לעתים קרובות, הטלוויזיה מציגה בפני ילדים עולם חדש ובלתי מוכר, ומשום כך הצפייה המשותפת בה מעודדת לא אחת את הילדים לשאול שאלות ולבקש מידע נוסף. במחקר שבו יושמה חשיבה בתחום זה, סבור החוקר מסריס כי שיחות יכולות לתווך באופן אקטיבי בין צופים ותוכני טלוויזיה, תוך שהן מסייעות בשלוש משימות הכרוכות בקשר שבין המציאות וייצוגה הטלוויזיוני:
קטגוריזציה – הצגת הדרכים הייחודיות שבאמצעותן הטלוויזיה משקפת את העולם האמיתי.
אישור – מתן חיזוק או גינוי לתכנים טלוויזיוניים.
השלמה – עידוד הילדים לחפש מקורות מידע נוספים או ליישם ידע נרכש מהטלוויזיה.
בסיכום מסקנותיו טוען מסריס כי בהתמודדותו של ילד עם ההבחנה בין מציאות ודמיון בטלוויזיה, לשיחות עם האם יש חשיבות רבה, והם מסייעות לו בכך. זאת, בצד התפתחותו הקוגניטיבית ככל שהוא מתבגר. יתרה מזו, השיחות הן שמעודדות את הילדים להתבונן בטלוויזיה כמייצגת מציאות – גם אם בעין ביקורתית, תוך ניסיון להתמודד עם מסרים מפחידים ומאיימים.