תוכן העניינים
מבוא –
3
1 . ההבניה המוסיקלית של המאצ'ו המזרחי הצעיר -… 9
2 ההבניה הקולנועית והמוסיקלית של דמותה של האישה הישראלית-…
3. הקולנועית והמוסיקלית של המתח בין "היהודי הגלותי" ו"היהודי החדש" –
4. היבטים עדתיים של מערכות-יחסים רומנטיות מוסיקליות —
5. מסקנות ..
5. ביבליוגרפיה …
תקציר הפער העדתי בישראל התרחב לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. בהכרזת המדינה נכתב: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות" (הכרזת המדינה, 1948). על פניו, עיקרון קיבוץ ומיזוג הגלויות לשם יצירת לאום אחד בעל צביון משותף היה מאבני היסוד של התנועה הציונית, ולאחר מכן היווה חלק מהרטוריקה הקבועה של מנהיגיה החילוניים של המדינה ובן גוריון בראשם (יער ושביט, 2003), אך דומה כי מילים אלו נותרו בעיקר על הכתב ולא יושמו בשטח. בשנת
1 949 גבולות המדינה החדשים, גירוש ונטישת הפלסטינים את ארץ ישראל הפכו אזורים רבים במדינת ישראל הצעירה לאזורים שוממים אותם היה צריך ליישב. העולים החדשים היו האמצעי בעזרתו ניסו לגבש ישובים חדשים ותפיסת לאום וחינוכם של אותם עולים בתפיסת העולם של מנהיגיה. דן הורביץ ומשה ליסק (1990) טוענים שהעלייה ההמונית של שנות החמישים לא סייעה לגיבוש המדינה בסגנון אותו רצו לעצב מקימיה: "היקף העלייה וקצבה גרמו לכך שנוצר פער של שנים בין בואם של העולים לבין קליטתם כפי שהדבר משתקף בתעסוקה, בשיכון ובהבטחת שירותים. פער זה גרם לכך שעל המוסדות הקולטים היה להבטיח את דרכי הקיום הבסיסיים של מאות אלפי אנשים […] הבעיה של מיזוג תרבותי היא בעיה של כל חברה קולטת" (עמ' 113-1משפטים).  רבים מהעולים מארצות צפון אפריקה ומהעדות הספרדיות יושבו תחילה בבתים ערביים נטושים (יפו ומוסררה בירושלים, לדוגמא) ולאחר מכן, יושבו באזורים מרוחקים ממרכז הארץ בעיירות שכונו "עיירות פיתוח". סמי סמוחה (1995) טוען כי המדינה השתמשה בעולים החדשים ככוח עבודה זול באותה עת: "המדינה נשלטה על ידי ותיקים אשכנזים, ניצלה את חולשותיהם (של העולים) ריכזה אותם בפריפריה, תיעלה אותם לעבודות יצור […] כל זאת הם עשו בעל כורחם ולא זכו להכרה על כך" (הארץ).
עד לשנות השבעים, הפער העדתי כמעט ולא היה לנושא מרכזי גלוי ומדובר במדינת ישראל ובכל מקרה, חד צדדי בעיקרו במאבק העדתי. החוקרת ד"ר אורית רוזין (2002) טוענת שאת מרבית המידע על העולים החדשים קיבל הציבור הוותיק דרך התקשורת: "לעתים קרובות לא הבחינו העיתונאים ואף האנשים שעסקו בעבודת הקליטה בין מנהגיהם של עולים מארצות אסלאם שונות ו'איחדו' אותם ליישות קיבוצית אחת וכך הביאו ליצירת תדמית מזרחית קיבוצית" (עמ' 196). מוסיף לזאת דן אוריין (2004) וטוען שהדימוי התגבר ככל שנקפו השנים: "דימויהם של מזרחים היו בתחילה על –פי קבוצות נפרדות (בעיקר תימנים, עיראקים, מרוקאים וכורדים), ואילו החל מהדור השני מיטשטות אבחנות אלו להכללה דיכוטמיות- בין מזרחים לאשכנזים" (עמ' משפטים).