יחסי דת ומדינה במשנתו של רבינו נסים גירונדי לאור דרשותיו מבוא:
עם תקומת מדינת ישראל ושיבת עם ישראל לארצו התעוררה בעיה חברתית-דתית-פוליטית, כיצד ייתכן לנהל מדינה שחלק (כמחצית ואף יותר) ממנה מעוניינים בשלטון בעל אופי דתי, ואילו חלק אחר רוצה שלטון בעל אופי חילוני, מלבד השאלה המעשית (שנפתרה על ידי הסכם הסטטוס קוו), הדברים עוררו מחדש את השאלה ההגותית של יחסי דת ומדינה. על פניו נראה שהרבה (חוקרים, מלומדים ורבנים) סבורים כי אין הפרדה כלשהי בין הדת ומדינה.
לעומתם ישנו הוגה אחד, שהוא גם מגדולי הלכה בימי הביניים, רבינו נסים גירונדי (להלן הר"ן), שמאז כתב את דבריו, מקובל שהוא ההוגה היהודי-דתי ראשון הסבור כי יש מקום מן התורה להפרדת דת ממדינה. בעבודה זו אנסה לבחון מחדש את דברי הר"ן. אף שקולומוסים רבים נשתברו בסוגייה זו, נראה לי כי אני יכול לשפוך אור חדש על סוגיה זו. נראה כי מקורותיו והשפעותיו השונות טרם נבחנו כל צורכם. אני אנסה לבחון מחדש את מקורות הר"ן ואנסה להראות שייתכן שיש לפרש מחדש את דבריו על פי ניתוח זה. עוד אטען כי דברי הר"ן הובנו ונבחנו שלא כל צורכם. דברי הר"ן לדעתי נכתבו בסוגה ספרותית של 'דרשה', סוגה זו קובעת ברכה לעצמה, 'דרשה' אינה פסק הלכה ואף לא הגות העומדת לעצמה, כי אם שילוב של פרשנות מקראית וחז"לית והגות, ה'דרשה' לפי טענתי היא העלאת דיון ציבורי לשאלות משמעותיות בחיים הרוחניים של חיי קהל השומעים, דיון ציבורי זה בא בדרך כלל כתגובה לרוחות הנושבות בחיים האקטואליים, הדרשה באה ממנהיג דתי הרוצה להדריך את בני קהילתו לכיווני מחשבה מסוימים. בניגוד לשאלות הלכתיות אין הדרשן מחויב 'לחתוך את הדין', אלא רק מעלה על הבמה הציבורית את הדיון. טענתי היא כי בקריאת הדרשה מתחילתה ועד סופה כמקשה אחת נראה למתבונן שהר"ן הציע את הדיון, שינה את הנחותיו המוצקות תוך כדי הדיון ונראה כי אף מסקנותיו השתנו. בעקבות קריאה זו אטען כי הר"ן ריכך את עמדתו וייתכן אף שחזר בו מדבריו. לכן אין לקבוע ובוודאי לא במסמרות כי הר"ן הוא אבן היסוד להפרדת דת ממדינה.
בפתיחה אביא את הקטעים הרלוונטיים בדרשה בתוספת פרשנות קצרה שלי. בפרק ג אביא את האפשרויות השונות לפרש את דברי הר"ן. רק לאחר מכן אביא מקבילות ומקורות לדברי הדרשה. הסיבה להקדמת פרק הפירושים לפרק המקורות היא שאין טעם להקביל את דברי הדרשה למקור אחר לפני שמבינים או מנסים להבין מה כתוב בדרשה.
לאחר מכן אנסה להוכיח מהקשרים היסטוריים ונסיבתיים כיצד היה יכול הר"ן להגיע לכיווני מחשבה כאלו. לבסוף אראה השפעות של הר"ן בהגות מאוחרת יותר עד ההגות המודרנית כיום במדינת ישראל.
את המבוא ברצוני לסיים בציטוט חשוב הנוגע לענייננו ממש, הדברים מדגימים עד כמה ניתוח מעמיק של דברי הר"ן יכולים (היו ויהיו) להיות לנו, כיום במדינת ישראל המודרנית, מודל לצורת שלטון:
אחרי "ועידת פיל" כשעמדנו אז לפני הצעת חלוקה וייסוד מדינה יהודית העירותי במכתב אל הגאון מאור הגולה רח"ע (=ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי) ז"ל על דבר עצות ודרכים להתגבר על הקשיים העומדים לפנינו בנוגע למינויים של אינם בני ברית, בשום לב לההגבלה של 'כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך', והוא ז"ל בתשובתו הפנה לדרשות הר"ן ז"ל הנ"ל (=דרוש י"א). וחזרתי וכתבתי לו, שלדעתי אין זה מתקבל בתור פתרון. ושוב לא קיבלתי ממנו שום תשובה באותו ענין. ואני נשארתי בדעתי שלא יתכן, שבמסגרת של חוקי התורה נקבע מקום לשתי סמכויות מקבילות (כעין בתי המשפט של דין ובתי המשפט של יושר, בכח משפט המלך, שנהגו באנגליא עד לתקופה ידועה), וצריך לבסס על יסודות אחרים.
אמנם הר"ן לא דיבר בשפתנו ולא דיבר על שלטון דמוקרטי, אך עיקר המחקרים בשנים האחרונות סביב שיטתו היו כדי להוכיח כי יש אלטרנטיבה ליחסי דת ומדינה מלבד הגישה הרווחת של הרמב"ם (ר' משה בן מיימון) המקיים את הדת ואת המדינה זו לצד זו. אמנם עבודתי היא בפרשנות במחשבת ישראל ולא במדעי החברה, אך הדיונים האקטואליים עוררו אותי לעסוק בנושא זה. אינני עוסק בגישות מודרניות של הפרדת דת ומדינה, אלא ברצוני להראות, כי דיון מעמיק בדברי הר"ן ייתכן שאינו רק דיון 'יבש' בארכאולוגיה היסטורית, אלא הגות מודרנית, והישן יתחדש.