ממ"ן 12:
שאלה 1:
סעיף א:  ששת אבני היסוד של למידה שיתופית:                                                                               התלמיד הוא יצור חברתי לומד מיסודו-  הילד נולד עם צורך להיות גם סקרן ורצון ללמוד וגם עם רצון להיות חלק מחברה, כך שהכיתה הופכת להיות עולמו החברתי והלימודי של הילד ושם מתעצבת האישיות שלו.בלמידה השיתופית מופעלת הכיתה כמערכת לימודית וחברתית מגוונת שבה פועל הילד במסגרות חברתיות שונות כמו למידה יחידנית, בזוגות, בקבוצות קטנות או אפילו במסגרת הכיתה כולה.     תלמידים בכיתה שונים זה מזה וכל אחד הוא בעל ייחודיות משלו- השונות כערך. הלמידה בקבוצות קטנות מאפשרת ליצור הרכבים שונים של קבוצות על פי מאפיינים שונים, כשהרכבים אלו הם לא קבועים –
שאלה 3:                                                                                                                                                   סעיף א: מערכת סמלים-סימנים המקובלים,מוסכמים,ידועים ומוכרים בין קבוצה של אנשים באמצעותם אפשר להעביר מסרים. כמו לדוגמא: שפת המוסיקה ושפת המתמטיקה.                                                    סוגי מדיה-מכלול אמצעי התקשורת המשתתפים בתהליך הוראה – למידה. כמו למשל הבעות פנים, אותות ושפה, לוח וגיר, רדיו, טלוויזיה, מחשב, ספר וכו'.                                                                     שלושת העקרונות של קרונבאך וסנואו-  קרונבאך וסנואו מצביעים על שלושה עקרונות לפיהם אפשר להתאים את דרכי ההוראה להבדלים האינדיוידואליים בין הלומדים. העקרונות הם:                                             ניצול היכולת של הלומד: יש לפתח דרכי הוראה התואמים את יכולתו המיוחדת. ע"פ עיקרון זה נפעיל מערכות סמלים כדי לחזק מערכות סמלים פנימיות.                                                                                                       הפיצוי: חשוב למורה שהתלמיד ידע את החומר הנדרש ולכן הוא יעשה הכל כדי לפצות את הלומד על כושר חלש, כלומר – דרכי ההוראה מכוונות לסייע לתלמיד בחומר שהוא מתקשה בו.                                          …
שאלה 4:                                                                                                                                                   סעיף א: כדי לחבר את המורה אל אתגר הגלובליזציה ומהפכת התקשורת עלינו לשרטט דמות אחרת של מורה, דמות "המורה הטוב", ההולם את מציאות החיים בעת הזו:                                                                                          המורה כמנחה וכמוביל תהליכים חברתיים- תקשורתיות היא תכונה חיונית לדמותו של המורה. המורה צריך להיות דמות שיודעת להקשיב – גם קריאת תכתובת של האחר היא סוג של הקשבה – ולדובב את הזולת, להביע עמדות ורגשות ולטפח הדברות ותקשורתיות אצל הלומדים.                                                                                                      המורה הנו בעל יכולת לסייע בשאילת שאלות, ובמיוחד שאלות מורכבות הרלוונטיות למציאות פתוחה.איתור גבולות הידע והגדרת אי הידיעה, שהיא ראשיתה הפורה של כל למידה משמעותית, נהיים למשימתו החיונית של המורה.                                                                                                                המורה נהיה למומחה בעיצוב וניהול של תהליכי למידה וחקר- יתרונו המקצועי אינו בידע העודף האצור בראשו אלא בניסיון העודף שיש לו בפתרון בעיות ידע מורכבות ובכוריאוגרפיה של תהליכי למידה.   המורה מכיר היטב את "המרחב הדיסציפלינארי" וככזה הנו בעל היכולת להגיע אל "קצה חוט" בחיפוש אחר ידע רלוונטי באוקיאנוס של מידע לא רלוונטי, אבל הוא אינו בהכרח מומחה בכל תחום.             המורה יודע לעבד ידע ולפרש ידע- הוא בעל היכולת להציע דרכים לעיבוד מידע לכלל ידע רלוונטי והא בעל כישורי הובלה של תהליכי חשיבה, עיון, פרשנות והערכה של ידע.                                                   המורה כפרפורמר של ידע- הוא יודע לעצב ידע, להציג ידע ולהנגיש ידע לאחרים – ככזה הוא יכול לסייע ללומדים בהצגת הידע שברשותם או בשימוש בו במסגרת "שימושי ידע".                                                לצד המחקר, חשוב להעמיד גם את "המורה כיוצר", כמי שיכול ליצור יש מאין, לחדש, לתת פרשנות ייחודית, להביע רגש, לעבד דמיון לכלל תהליך יוצר, להעמיד לבחינה רעיון מקורי. בהכשרת המורים חייבת היצירה לקבל מקום של כבוד בלא שתועמד כמשנית לחשיבה המחקרית-מדעית.                                         בסביבה עתירת טכנולוגיה המורה הנו בעל ניסיון בשימוש בכלים טכנולוגיים מורכבים ובעל יכולת לאתר ולארגן תמיכה טכנית חיונית.                                                                                                            המציאות הגלובלית מחייבת יצירת ידע באופן שיתופי ולכן "המורה הטוב" הוא גם חבר פעיל בקהילת ידע מקצועי, לא בהכרח מקוונת, העושה את הלמידה הפעילה למרכיב קבע של חייו המקצועיים. במקום המורה ש-"סוגר אחריו את דלת הכיתה" נדרש מורה שפותח את עבודתו למשוב עמיתים, לביקורת של תלמידים, לתהליכי הדרכה וחניכה מתמשכים ולהיעזרות במשאבי ידע מקצועי מחוץ לביה"ס.                              המורה כאיש מקצוע שאינו שוקט על שמריו- במציאות הפתוחה בה הידע משתנה כל עת מורה שאינו לומד תמיד,נותר מאחור.                                                                                                                        –