רפורמת "אופק חדש" – האם קיים דיאלוג ע"פ עקרונות החינוך ההומניסטי אתגריו של החינוך בעידן הטכנולוגי אוקטובר
2 012
תוכן עניינים
                                                                                          מבוא:. 3
1 . דיאלוג על פי המודל ההומניסטי 6
1 .1 מרטין בובר. 6
1 .1.1 אני – אתה. 6
1 .1.2 "אני – לז". 7
1 .1.3 יחסי דו שיח: דיאלוג 7
1 .1.4 חשיבות הדיאלוג לחינוך. 8
1 .1.5 סכנות ליחס אני–אתה – חברה מקוונת:. 9
1 .1.6 סכנות הטכנולוגיה לדיאלוגיות, האמנם?. 10
1 .2 נמרוד אלוני 11
1 .2.1 דיאלוג כגישה חינוכית ראויה המבוססת על כבוד בסיסי בין בני-אדם:. 11
1 .2.2 יישום השיטה הדיאלוגית הלכה למעשה. 12
1 .2.3 חשיבות נוכחות המורה בדיאלוג 13
1 .2.4 טיפוח אישיות התלמיד:. מנהל עסקים
1 .2.5 חובת המחנך להיות אדם ראוי משפטים
2 . "אופק חדש". 16
2 .1 רקע למהלך. 16
2 .2 השקפת מערכת החינוך. 16
2 .3 עיקרי הרפורמה. 18
2 .3.1 שעות פרטניות. 19
2 .3.2 אופק פדגוגי ללמידה. 20
2 .3.2.1 התאמת תכנית הלימוד. 21
2 .3.2.2 התאמת דרכי הוראה-למידה בדגש על חשיבה. 21
2 .3.2.3 התאמת דרכי ההערכה (מיצ"ב ובחינות בגרות) 23
2 .3.2.4 שדרוג תפקיד המורה. 23
2 .4 חיזוק הפרופסיה ופיתוח מקצועי של עובדי חינוך והוראה. 24
2 .4.1 טיפוח החשיבה של מורים במסגרתם הכשרתם..
5
2 .4.2 גישות קונסטרוקטיביסטיות בהכשרת מורים.. 26
2 .4.3 הכשרת מורים בישראל – תמונת מצב והצורך בשינוי 27
2 .4.4 השפעת הרפורמה על הכשרת מורים.. 28
2 .4.5 דוגמא מהעולם – תוכנית להכשרת מורים של הרווארד. 29
2 .5 אסטרטגיות הוראה באופק חדש.. 30
2 .6 אנשי החינוך – בעד או נגד?. 31
2 .6.1 סיבות עיקריות להתנגדות המורים להטמעת רפורמת "אופק חדש". 31
2 .6.2 למידה פרטנית. 33
2 .6.3 כוח הוראה חדש.. 33
דיון ומסקנות –. 35
האם קיים דיאלוג ברפורמת "אופק חדש". 35
ביביליוגרפיה. 39
תקציר – בעשורים האחרונים מיושמות בעולם המערבי רפורמות מבניות רבות בתחום החינוך, והנושא של "שינוי בחינוך" זוכה לתשומת לב מחקרית.
הדיאלוג בחינוך הפך בשנים האחרונות ליעד מרכזי. מורים, מחנכים, מתווי תכניות לימודים, חוקרים, מדריכים פדגוגים ומי לא – כולם משתמשים במושג "דיאלוג" כדי להדגיש איזו שהיא חלופה ראויה ללמידה השגרתית הבנויה על שינון חומר, חזרה טכנית ובדיקה חסרת מעוף של ההבנה; שיטה האחראית במידה רבה על השעמום של התלמידים והשחיקה של המורים.
הוראה ולמידה דיאלוגית אמורים להוות תחליף לזירת הלמידה המסורתית המורכבת מתלמידים פסיביים וחסרי מוטיבציה, שמאכלסים כיתות עמוסות וצפופות ורושמים חומר המועבר אליהם – לרוב בצורת הכתבה –  על ידי מורים המקריאים מהמחברות הישנות שלהם. זאת כדי שהתלמידים יעברו את המבחנים, המורים ימלאו את תפקידם כמעבירי חומר, בית הספר ישודרג, ומעמד המדינה יעלה במבדקים בין לאומיים.
הדיאלוג בין התלמידים אמור לפתח קהילת למידה אקטיבית, אחראית לתהליך הלמידה, סקרנית, הבנויה על יחסי גומלין מאתגרים בין מורים, חומר הלימוד והתלמידים. הדיאלוג מוצג כאופן לימוד משמעותי, מאתגר, מרענן ואפילו מהנה. ההוראה והלמידה הדיאלוגית אמורה לפרוץ את הדפוס השבלוני והטכני  של הלמידה, לפתח מפגש מסוג אחר בין המורים, הלומדים וחומר הלימוד, ואפילו לשנות באופן מהותי את מדדי ההערכה והבדיקה.
הדיאלוג עשוי להפוך את הלמידה וההוראה לחוויה מתגמלת שממנה יצאו המורים והתלמידים נשכרים. על פי אלוני (2008), הדיאלוג קשור קשר הדוק לגישות המרכזיות בחינוך ההומניסטי/הוליסטי המדגישות את החינוך לערכים, ובעיקר את ההתייחסות של האדם לעצמו כסובייקט בן חורין וריבוני המעצב את דמותו ומכונן את עולמו תוך מודעות לאופי הרפלקטיבי, התבוני, האוטונומי, הביקורתי, המוסרי ויצירתי של תודעתו.   על פי בובר (1963) יחסי מורה תלמיד הינם ברומו של עולם החינוך. יחסים אלו צריכים לשאת עליהם את חותמה של הכללה, כלומר שהמורה יכלול את הילד בהווייתו הוא. מחובתו של המורה להבין את הילד, לקרבו ולאהוב אותו. החינוך, טוען בובר, יעלה יפה כשהמורה נעשה מרכז של חיקוי לתלמיד. זהו היסוד לדיאלוג בין שתי נפשות; אין חינוך שלם אלא אם כן קיים דיאלוג בין החניך ובין המחנך.
במהלך השנים קולות רבים ובראשם יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים (2006), קראו למערכת החינוך בישראל להכניס את הדיאלוג כמרכז העשייה החינוכית ולצורך כך לתרגם את הגותו של מרטין בובר (אני-אתה) לחינוך הרגיל. בנוסף, אמר כי על מערכת החינוך להוביל שינוי באמצעות מערכת הכשרת המורים במכללות הנשלטות עדיין על ידי משרד החינוך, וכי יש צורך בתוכנית להכשרת מורים ברוח דיאלוגית אשר מטרתה תהיה לשפר את התרבות הדיאלוגית בין המורה החדש למערכת החינוך/בית הספר הקולט וההיפך, לשפר את יכולתו של המורה החדש להפוך לאדם דיאלוגי, קשוב המתייחס באופן חם, מכיל, קשוב ומעניק כבוד לתלמידיו ולקהילתו תוך כדי שיפור יכולתו לעבודה בקבוצות קטנות.
בדצמבר 2006 נפתח באופן רשמי המשא ומתן בין מדינת ישראל (משרד החינוך ומשרד האוצר) ובין ארגוני המורים (הסתדרות המורים וארגון המורים). מעבר לדרישת ארגוני המורים לתוספת שכר, הרקע המרכזי למשא ומתן היה רצון משותף להגיע לרפורמה משמעותית ומוסכמת במערכת החינוך. הרצון המשותף להגיע לרפורמה נבע מהסכמה כללית בדבר הצורך ברפורמה על רקע הירידה הנצפית בהישגי התלמידים בשנים האחרונות. המסקנה שהרפורמה צריכה להיות מגובשת בהסכמה עם ארגוני המורים נבעה במידה רבה לאור כישלון היישום של "התוכנית הלאומית לחינוך" (להלן: 'דוח דוברת'), אשר גובשה ללא הסכמת ארגוני המורים. הדבר הוביל לרפורמה משמעותית בחינוך – רפורמת "אופק חדש", הכוללת שינויים של הפרופסיה ומעמד המורה, של ניהול בתי הספר ושל תהליכי חינוך-הוראה-למידה. בסיס הרפורמה, ברמה ההצהרתית, מושתת על עקרונות החינוך ההומניסטי.
  חשוב לציין, כי רבים מהרעיונות שעמדו בבסיס המשא ומתן לרפורמה נדונו והתגבשו במהלך מספר שנים, טרם תחילת המשא ומתן, ומצאו ביטוי במספר תוכניות מדיניות, כגון: תוכנית "עוז לתמורה" (שיזם ארגון המורים בשנת 1999), 'הצעד הקובע' (שיזמה הסתדרות המורים בשנת 2006), וכאמור, דוח דוברת שפורסם בראשית 2005. אריה קייזל (2009) מצטט במאמרו קטע מנאומה של יולי תמיר, שרת החינוך דאז, שקבעה כי "'אופק חדש' דורש הגדרת התהליך הרצוי נדרשה חשיבה חינוכית שונה וחדשנית: לא עוד תוספת שעות בכיתה צפופה והטרוגנית, אלא תוספת שעות המעניקה למערכת החינוך את מה שהיה חסר לה כל כך – לימוד בקבוצות קטנות, פיצול הכיתה לצורך לימודי יסודי והקטנת מספר התלמידים בכיתות. {…} הרפורמה שסוכמה עם הסתדרות המורים מביאה אל מערכת החינוך מאות אלפי שעות פרטניות, המאפשרות הוראה בקבוצה של 5-1 ילדים. במסגרת זו, המורים יכולים להעניק סיוע לתלמידים מתקשים, לפתח קבוצות למידה ייחודיות, להקצות מקום לתחומי דעת שונים שלא נלמדו עד כהן בבית-הספר, לתת ביטוי לתחומי העניין שלהם ולטפח תלמידים מצטיינים ותלמידים בעלי כישורים ייחודיים" (עמ' 8) עוד הוסיף במאמרו כי בחוזר מנכ"ל משרד החינוך הנוגע ל"אופק חדש" נקבעו עוד תפקידי עובד ההוראה. למשל, "להפעיל הוראה ממוקדת", "לקיים דיאלוג מיטבי עם כל ילד וילדה במטרה לספק לכל אחד ואחת מהם תמיכה רגשית עקבית ומכילה". (2009, עמ' 9) השאלה הנשאלת מתוך המטרות המוצהרות על-ידי מערכת החינוך היא האם הדיאלוג אליו מכוונים ברפורמת 'אופק חדש' הנו אותו דיאלוג שדובר עליו על-פי עקרונות הדיאלוג ההומניסטי כפי שהוצג.  עבודה זו תנסה להתמודד עם שאלה זו על ידי בדיקת  מהותו של הדיאלוג על פי  נמרוד אלוני, ומרטין בובר והשוואה עם  העקרונות המרכזיים, ההכשרה  והיישום של רפורמת "אופק חדש".