ג'נוסייד +הערות מנחה

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 11
מקצוע ,
קורס
מילות מפתח , , ,
ציון 90
שנת הגשה 2014
מספר מילים 3092
מספר מקורות 2

תקציר העבודה

ממ"ן 11
שאלה
1 , א' רפאל למקין (1959-1901), יליד פולין, משפטן יהודי, שלמד באוניברסיטת לבוב, ובסיום לימודיו התמנה לתובע מחוזי. בעקבות פלישת הנאצים לפולין היגר לארצות הברית, ושם כתב טיוטה לחוק בין-לאומי למניעת השמדה מכוונת של קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות, נושא שהעסיק אותו מנעוריו. רפאל למקין זכור בעיקר כ"אבי" אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם והענשת מבצעיו. ב-1933, בכנס משפטנים בין-לאומי במדריד, שדן באחידות החוק הפלילי, רפאל למקין הציע לכלול בספר החוקים הפליליים של האומות, שני פשעים בין-לאומיים חדשים, שהוגדרו לאחר זמן כפשעי ג'נוסייד: פשעים של ברבריות – "מעשי דיכוי והרס המכוונים נגד יחידים כחברים בקבוצה לאומית, דתית או גזעית", ופשעים של ונדליזם -"הרס יצירות אמנות ותרבות". ניסיונו להציע ניסוח אמנה רב-צדדית, שתגדיר השמדת קבוצות אנושיות כפשע בין-לאומי, כמו פשעי עבדות, פיראטיות ואחרים שהוכרו כפגיעה ב"חוק האומות", נכשל, והוא לא הצליח לשכנע את …
שאלה
1 , ב' בשנת 1946 החליטה העצרת הכללית של האו"ם כי: "רצח עם הוא שלילת הזכות לחיים מקבוצות שלמות של בני אדם, דבר שמזעזע את מצפונו של המין האנושי וגורמת לאובדן לאנושות כולה, מבחינת התרומה התרבותית או כל תרומה שתרמו קבוצות אלו, והיא נוגדת את החוק המוסרי, את רוחו ואת מטרותיו של האו"ם. מקרים רבים של פשעים מסוג רצח עם התרחשו כשקבוצות גזעיות, דתיות, פוליטיות ואחרות הושמדו, במלואן ובחלקן. העונש על פשעים אלו הוא עניין בין-לאומי". "האספה הכללית מאשרת כי רצח עם הוא פשע על פי החוק הבין-לאומי, כי הוא מעשה המגונה בידי העולם התרבותי וכי מבצעיו ייענשו, בין שהם אנשים פרטיים, אנשי ציבור, או מושלים – בין שהמעשה בוצע כלפי קבוצה דתית, גזעית, פוליטית או אחרת". ב-1948, לאחר דיון בוועדה המשפטית אושרה האמנה פה-אחד בידי העצרת הכללית של האו"ם שהתקימה בפריס. בעלי האמנה, לאחר שעיינו בהצהרה מאת עצרת האומות המאוחדות, … את הרוצחים למשפט. היא מנוסחת בצורה מעורפלת ומעלה הרבה שאלות. יפה מאוד.
ציון 50/50 שאלה
2 , א' התקופה הקולוניאלית ברואנדה (1898-1962) התחלקה לשתי תת-תקופות: תקופת השלטון הגרמני, 1898-1916, ותקופת השלטון הבלגי, 1916-1962. הגרמנים ראו ברואנדה ביחד עם ממלכת אורונדי חלק ממזרח אפריקה הגרמנית, שעיקרה היה מה שהפך בשנת
1 918 לטנגנייקה הבריטית. הגבולות הקולוניאליים התבססו על גבולות מסורתיים קודמים.
הממלכות המסורתיות של רואנדה ואורונדי המשיכו להתקיים בתקופה זו במסגרת שיטת השלטון העקיף –שליטת שלטון באמצעות השלטון המסורתי, המקומי.
ממלכת רואנדה התחזקה בתקופה הקולוניאלית בעקבות השלמת כיבושן וסיפוחן של ממלכות ההוטו הצפון מערביות. בעקבות שליטה עקיפה, נזקקו הגרמנים למעט מאוד מושלים, פקידים ואנשי צבא. לאורך אותה תקופה חלה התנצרות המונית של אוכלוסייה אפריקנית, וב-1931 הפכה הנצרות הקתולית למעין דת רשמית ברואנדה.
התקופה הקולוניאלית התאפיינה בגילויים של ברוטליות רבה מצד השולטים כלפי המקומיים. הגרמנים והבלגים הנהיגו ברואנדה עבודות כפייה בקנה-מידה גדול בעבודות חקלאיות, בסיוע למסחר, בהתקנת טראסות במדרונות ההרים, בסלילת כבישים ובבניית מבני ציבור. בתקופה הבלגית נאלצו הגברים להשקיע יותר ממחצית זמנם בעבודות כפייה. אפריקנים שסירבו להתייצב לעבודות אלה נענשו באכזריות, ולכן ברחו מאות אלפים מהם לטריטוריות הבריטיות השכנות, אוגנדה וטנגנייקה. עבודות כפייה אלה היו "מפעל משותף" לשלטון קולוניאלי ולצ'יפים, שהפיקו מהן תועלת חומרית וכוחנית. הצ'יפים ועוזריהם היו טוטסי שנגשו בעובדים פיזית באמצעות מלקות בשוטים, ועובדי הכפייה היו הוטו מה שהלהיט אז שנאה עזה בקרב ההוטו כלפי הטוטסי. בנוסף, השלטון הבריטי העדיף בצורה בוטה ביותר את טוטסי על פני ההוטו, ב-1927, התבטאויות של מושלים העידה על כך: "עתידה של רואנדה טמון בטוטסי-מנהיגים מלידה, בעלי יכולת טבעית לפקד". בתקופה הקולוניאליסטית, התפתחה גם תורת הגזע ורישום בתעודות זהות. מגלים אירופים שהגיעו לרואנדה בסוף מאה ה-19, פיתחו תיאוריות שתאמו את רוח הזמן המערבית בדבר עליונות בני הטוטסי ונחיתות ההוטו.
השפעה רבה נודעה באותם ימים לספרו של הרוזן דה גובינו, "מסה בדר אי-שוויון בין הגזעים האנושיים", וגם חוקר הנילוס, ג'יון הנינג ספיק, פיתח בשנת 1863 "תיאוריה על כיבוש גזעים נחותים על ידי גזעים עליונים". לטענתו, "הקבוצות השולטות בממלכות באזור האגמים, וביניהם רואנדה ובורונדי, שייכות ל"ציוויליזציה עליונה", שמקורה בקבוצת הגאלה שבאתיופיה – חלקם נוצרים וחלקם מוסלמים". מגלים, חוקרים אחרים, ואנשי הכנסייה הקתולית פיתחו תיאוריות דומות. בתיאוריהם מופיעים הטוטסי כבני "גזע עליון", דומים בחזותם לרומאים, וכלשונם – "צבעונים לבנים", "אירופאים מתחת לעור שחור".
כל הכותבים הללו ייחסו את כל הסטריאוטיפים הגזעניים האירופיים – תפיסת האפריקנים כפסיביים, כעצלנים, כמכוערים, וכפרימיטיביים – לבני ההוטו ולטווא, בעוד שבני טוטסי הוצגו כאנשים יפי תואר, גאים, חרוצים, נאמנים, אינטליגנטים ובעלי כשרון פוליטי ולפיכך גם "לא אפריקנים". כך תאמו תיאורים אלה של מגלים וחוקרים אירופים מהמאה ה-19 את תורת הגזע האירופית, שראתה באפריקנים גזע נחות ושפל. בהתאם לתפיסה …
עבודה טובה מאוד סופי 90