תקציר ממן 13- החוויה התיאטרונית חלק א'- שאלה 2:
ה"אנטי גיבור" הוא מייצג נאמן של האדם המודרני, ולכן אין תמה שטיפוס זה של "אנטי גיבור" הופך דמות מרכזית בתרבות המערבית מודרנית, כביטוי לתהליכים שחלו במעבר מהעולם העתיק לעת החדשה. אם נבחן טענה זו נוכל למצוא דוגמאות במחזה אשר תומכות בה. כדי להבין טענה זו יש להבין ראשית את התיאטרון הקלאסי שקדם לו, ולהבין את התפתחות התיאטרון בעקבות השינויים השונים שהתחוללו. התאטרון הקלאסי התקיים בעולם בו מערכת הערכים ברורה מראש. בתיאטרון היווני, לדוגמה במחזה "אדיפוס המלך", האדם נתון תחת רצונו של האל, וישנה הכוונה וגורל אשר האלים מכתיבים.
אדיפוס, כבן תמותה, נחות מן האלים והוא אינו יכול להימלט מידם. במחזה "מקבת", המלך נתפס כשליחו של האל עלי אדמות, ובגידה במלך משמעותה בגידה באלוהים. כלומר, מערכת הערכים המוצגת לפנינו בעצם משרתת אידיאולוגיה דתית, אשר מייצגת "עולם עתיק", בו הסדר והחוקיות ברורים, ויש מערכת של פעולה מול תגמול. העולם המתואר לנו ב"וויצק" שונה לחלוטין מהמחזה הקלאסי- עולם מודרני על כל מגרעותיו. לאחר המהפכה התעשייתית החלו שינויים בקרב החברה, אשר נטשה את אמונה בכנסיה ובאל, ומערכת הערכים שהייתה ברורה עד כה, התערערה. כעת, היו האנשים חיים בעולם ללא השגחה אלוהית, ללא הבטחה לגאולה או לחיים טובים בעולם הבא. לכאורה, אין להם "תמריץ" להמשיך ולפעול בתוך מערכת החוקיות והמוסר שהייתה נהוגה עד כה. עם הדחקתה של הכנסייה והדת, הועמד במרכז האדם, …
המשך קריאה בגוף הקובץ חלק א'- שאלה 3:
במחזות "מקבת" ו"וויצק" מופיעות סצנות הכוללות הזיות של גיבורי המחזה, כאשר עצם קיומן משרת את הסוגיות התמטיות שהמחזות מעמידים בפני הקוראים/הצופים. ההזיות מספקות לנו הצצה לנפשם המעורערת של הגיבורים, כאשר בכל מחזה ההזיה משרתת או מתארת מצב קיומי שונה. בתשובתי אדון על סצנת ההזיה של רוחו של בנקו במהלך המשתה מהמחזה "מקבת", ובסצנה בה וויצק הוזה את הטבע מעודד אותו לרצוח את מריה מהמחזה "וויצק".
מכיוון שהמחזה "מקבת" הוא מחזה מהתקופה האליזבתנית, הוא נועד לשרת אידיאולוגיה דתית, המציגה את המלך כאל שליח האלוהים, וכי כל מרד בו יעורר עונש כעונשו ייסורים קשים מאוד. מקבת סובל מאותם ייסורים במהלך המחזה, וניתן לראות דוגמה לכף בסצנת המשתה, לאחר שהוא מורה לרצוח את בנקו. הוא מדמיין את רוחו של בנקו מכוסה בדם יושבת בכיסאו. מקבת מאבד את עשתונותיו, מצפונו אינו מניח לו לרגע. כאשר ליידי מקבת מנסה לאושש אותו ושואלת אותו האם הוא עוד גבר, מקבת עונה לה: "כן, גבר בעל אמץ, המישיר / מבט במה שיחריד שטן" (מערכה שלישית, תמונה רביעית). דמותו המגואלת בדם של בנקו היושבת בכיסאו של מקבת, הינה דמות שרק אנחנו ומקבת יודעים על קיומה (אירוניה דרמטית). אנו מתחילים להטיל ספק בשפיותו של מקבת. מצפונו אינו שקט ולא מניח לו על פשעיו. זו מטרת הסצנה- עצם העובדה שמקבת הוזה את בנקו במשתה..
המשך קריאה בגוף הקובץ חלק ב'- מושגים:
שפת הגוף את שפת גופו של וויצק ניתן ללמוד מתוך הטקסט, ובעיקר בסצנות העימות שלו עם הכוחות הרומסים העומדים מולו. לצורך דוגמה ניקח את הדיאלוג שלו עם הסרן (סצנה 5), כאשר וויצק מגלח אותו. בעזרת הקבלה בין ההתנהגות ואופן הדיבור של הסרן לזו של וויצק, נוכל לעמוד על טיבן ואופיין של הדמויות.
המשך קריאה בגוף הקובץ מרכיב הזמן מבנה המחזה "וויצק" פועל כמשקף מצבו הנפשי של וויצק. שלא כמו שהמחזות היוונים, אשר שומרים על שלושת האחדויות (זמן, מקום, עלילה), "וויצק" אינו פועל על פי סכמה מדויקת זו. מכיוון שהמחזה לא הושלם, יש מקום לפרשנות באשר לסדר הסיטואציות. הסצנות אינן כפופות זו לזו בקשר של סיבה ותוצאה, אלא כל סיטואציה עומדת בפני עצמה המשך קריאה בגוף הקובץ