עבודת סמינריון בנושא: תרבות הפנאי  בקהילה ההומוסקסואלית  אתרי תיירות מועדפים בקהילה בחתך גילאים שונה  מבוא המונח "תרבות הפנאי" מורכב משתי מילים בעלות משמעות שונה, היוצרות יחד מושג שלישי, שהפך להיות מטבע לשון בחברה של ימינו. בשם "תרבות" אנו מגדירים את מכלול ההתנהגות של בני-האדם, שעברה אליהם כמורשה  סוציאלית ומתפתחת אצלם כתכונה חברתית, המשותפת לחברה שבה הם חיים. החלק העיקרי בהגדרה זו הינו החלק החברתי, שכן תרבות בהגדרתה אינה מורשה ביולוגית אלא מורשת נרכשת.  הקשר בין תרבות לחברה הינו קשר הדוק ביותר, בהתאם הנובע  מהגדרת התרבות  כמכלול  של סטנדרטים –  קני-מידה שלפיהם מארגנת החברה את חייה. בהתאם להגדרה זו,  אין חברה בלי תרבות ואין תרבות בלי חברה; אלה הם שני צידי המטבע. כאשר אנו דנים בתרבות אין אנו יכולים להתעלם מהרקע החברתי הכולל, כשם שאין טעם לחשוב ולדון על בעיות חברה בלי לראות את ביטוין בספירה של תרבות.    De Grazia (1962) טען בהקשר של פנאי, כי האנושות נחלקת לשני סוגי אנשים: הרוב, אשר עובד ובזמנו הפנוי נח מן העבודה ומשתעשע. השני הוא ה- Leisure Kind, אשר בכל פעילות שבה הוא משתתף כרוכים מחשבה, הגות ודמיון; במאה מסוימת היו אלה אנשי דת, הוגי דעות או אמנים. במאה אחרת –  אלה המדענים. לטענתו, הם לא תמיד יתוגמלו היטב, אך תמיד ישתייכו אליהם "הנפשות הגדולות ביותר". תפיסתו של  De Grazia היא חריגה למדי. על-פי רוב, המושגים המודרניים לגבי זמן פנוי שונים במהותם ממושג ה"פנאי הקלאסי". ניתן להבחין בהבדלים הלשוניים שהם רבי משמעות: כיום לא קיים מושג של אי-פנאי. בימנו, הפן ה חיובי פירושו עבודה והפן השלילי פירושו אי-עבודה. הבדלים אלה הם, ככל הנראה, תוצאה ישירה של תפיסת הזמן הנוצרית, שבה העבודה היא המרכז. שנית, יש הבדל במשמעות המילה. בעידן המודרני, הפנאי מזוהה עם פעילויות קלות ומהנות ובדרך כלל אין הוא מזוהה בפעולות של מחשבה, הרהור, רעיונות ודמיון, אשר היוו את משמעות הפנאי בתקופה הקלאסית. כאשר מחפשים אחר הגדרה מודרנית נורמטיבית לפנאי, מגלים כי ישנן הגדרות רבות ושונות בספרות. חוקרי פנאי מתייחסים לתופעות שונות בעבודתם, תוך שכולם מתייחסים נומינלית לאותו מונח. במחקר הנוכחי, בחרנו להתייחס לפנאי כזמן, שאותו מקדישים אנשים לבילוי באתרי נופש שונים בארץ ובעולם. באופן ספציפי, בחרנו לבחון את ההעדפות לערים תיירותיות בקהילה ההומוסקסואלית. בשנים האחרונות, החלו מלומדים לעסוק יותר ויותר בתרבות הפנאי של הקהילה ההומו-לסבית כנושא בפני עצמו. התופעה על פיה בעלי העדפה מינית הומוסקסואלית החלו לנפוש באזורים מסוימים, הנפרדים מאלו אותם בוחרים נופשים הטרוסקסואלים, החלה כבר בראשית המאה העשרים, כאשר גברים הומוסקסואלים בעלי סטאטוס חברתי-כלכלי גבוה מצפון אירופה, החלו לרכז את תכלית הנופש שלהם בעיקר בחופי הים התיכון (Casey, 2009). בחירות הנופש של הקהילה הגאה, השונות באופן מובהק מההעדפות הנפוצות בקרב אנשי המיינסטרים,  המשיכו להיות נפוצות לאורך כל המאה ה-20 – אך המחקר שבחר להתמקד בתופעה זו, ובהשפעה של העדפה מינית על בחירותיו התיירותיות של האדם, התחיל מאוחר יחסית – בשלהי שנות ה-90 שלה. המחקר של אותה תקופה, עמד בניגוד לממצאי מחקרים עכשוויים, שבהם רואים כי יש צורך לקחת בחשבון את  השפעותיהם של אפיונים כגון העדפה מינית , כשרוצים לראות השפעות על בחירותיו של אדם בחיי היום יום.  החל מתחילת המאה ה-21, מחקרים התפתח ענף נוסף של מחקרים,  שבדקו את הקשר בין בחירות תיירותיות להעדפה מינית (Gorman-Murray,
2 006), אם כי הוא עדיין מוערך הערכת-חסר (Waitt & Markwell, 2006). במסגרת הנוכחית, נבקש לעסוק גם כן בסוגיה זו, אך להציגה במבט מתוך הקהילה, זאת בניסיון לאפיין ולתאר את ההבדלים בהעדפות אתרי תיירות, בחתכי הגילאים השונים בקהילה ההומוסקסואלית.