תפיסת האדם והחברה במשנתו של גורדון

מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2014
מספר מילים 4351
מספר מקורות 21

תקציר העבודה

תפיסת האדם והחברה במשנתו של גורדון מבוא
יש לזכור כי משנתו של גורדון היא אמנם משנה דתית אך היא קודם כל משנה פילוסופית החותרת למבנה ראציונאלי שבו הרעיונות מתגלגלים מרעיון אב אחד. אני ניסיתי למצוא מהם הקשרים בין החלקים של הגותו החברתית וכיצד הם יוצרים את השקפתו הכוללת החברתית? בשלב שני ניסיתי לבדוק כיצד הגותו על החברה הכללית, מתחברת לחברה היהודית, ומה הם הפתרונות שלו לתחלואי החברה הכללית ולתחלואי עמו.
רעיון הבסיס בתפיסתו של גורדון את תחלואי החברה הוא הניתוק של היחיד והחברה המודרניים מהטבע. פרק א' עוסק בתפיסתו של גורדון את ניתוק האדם מן הטבע, כיצד ניתן לרפא אותו, ומה משמעותו לעמנו. פרק ב' עוסק בתפיסת היחיד של גורדון, והקשר שלה לתפיסת הטבע. פרק ג, עוסק בשילובו של היחיד באומתו כחלק משלמות האדם. הפרק מנסה לשרטט את הלאומיות האידיאלית שאינה נופלת ללאומנות. פרק ד' מציג את דמות האומה והחברה האידיאלית אצל גורדון. פרק ה' מציג את תפיסתו המדינית של גורדון.
פרק א': יחסו של גורדון לטבע במסה "האדם והטבע"  (וגם במאמרים אחרים) בא לידי ביטוי החיפוש של גורדון אחר הכרה דתית חדשה ולא מסורתית. אליעזר שבייד המנסה להגדיר את אמונתו של גורדון כותב כך:
"הביטוי 'שכל נעלם'  הוא תדיר במאמרי גורדון, כצורת ההתייחסות העיונית שלו לאלוהים. בכך הבליט את השקפתו הפנתאיסטית-החסידית, להבדיל מן הפנתיאיזם של שפינוזה. תפיסתו נבדלת גם מן הקבלה, אלוהים במשנתו של גורדון אימננטי בטבע ומתפשט בו בכיוון מהופך לתורת ה'אצילות' הקלאסית…" (שבייד א. נביאים לעמם ולאנושות, ירושלים, תשנ"ט עמ'  153
הערה 20) ביסוד הגיונותיו של גורדון על בעיות האדם והחברה, וגם בעיית הציונות עומדת הקביעה כי האדם הוא חלק בלתי נפרד מהטבע. ההידרדרות של האדם והחברה האנושית החלה עם התנתקותם מהטבע.
עם צמיחת כוח 'ההכרה', ע"ח כוח 'החוויה', החלה ההשתלטות על הטבע למטרות אנוכיות. אגב השתלטות זו ניתק האדם מהטבע שהוא המקור לתוכן הפנימי של החיים עצמם.
זהו שורש כל העיוותים בחברה האנושית לדעת גורדון. כך נוצרה תרבות הכרכים המודרנית, הממחישה את ניתוקו המוחלט של של האדם "החדש" מן הטבע ואת הניכור הנובע מכך. גם שורשיה של בעיית היסוד של עם ישראל, בעיית הקיום בגלות, נעוצים בתהליך כלל אנושי זה.(שבייד, מבחר כתבים, עמ' 10) נבדוק את הדברים בספרו של גורדון ה"אדם והטבע" (מבחר כתבים, עמ' 49 – 174):
האדם השיג בכוח "ההכרה" שליטה על הטבע: "חיי האדם נעשו בכוח הכרתו היתירה נאורים, מושכלים, אנושיים, אבל באותה המידה עצמה פקעה  מהם שלימותם הקוסמית". במילים אחרות האדם נותק מהטבע, נותק מ"החוויה". החיות שלא זכו בכוח ההכרה, לא נותקו מהטבע, ולכן חייהן יותר יפים וטבעיים: החיה "חיה רק את רגע ההווה" אבל אותו היא חיה בשלמות.
כאשר היא פונה למלא את תאוותה היא "רודפת למלא את תאוותה רק בשעה שיש לה צורך חיוני בכך". החיה היא בריה החיה בכל כוחותיה, רגשותיה, תאוותיה. מידת הכרתה מתאימה לתעודתם של צרכיה, וכך צרכיה ממלאים תפקידם בשלמות.
לא כן האדם שנותק מן הטבע. הכרתו ודמיונו מעצימים את תאוותיו. דמיונו מגרה את יצריו. הוא רוצה עוד ועוד, תענוגות מסוגים שונים כמו מין, אוכל לבוש נאה וכדומה. הדברים הללו הם מעבר לצרכיו האמיתיים, ופעמים רבות משחיתים את בריאותו ואת חייו. רעבונו של האדם המודרני אינו יודע שובעה. הוא רוצה לנצל את אחיו, להגדיל את עושרו. הוא שואף לשלטון בכל התחומים: בייצור התעשייתי, בכל מישורי החיים הקיבוציים והמדינתיים. ככל שהוא שקוע בתאוותיו, הוא הולך ונעשה אנוכי, רוחו מצטמצמת, הולכת ונסגרת כצב בקליפתו. "כך בעצם כוח הכרתו היתירה הלך האדם, החל התלבושת וגמור בתאוות השלטון, הלוך והתחבא והתעלם מרוח חיי העולם, מאחיו האדם, מעצמו…הלוך והיקרע והתרחק מהטבע…" אך לא זאת הדרך הנכונה לדעת גורדון, האדם צריך להתחבר אל הטבע:
"כאשר זרם החיים שופע מן הטבע לתוך נפשו של האדם, גדלים בה כל הרגשות החיוביים: אהבת הבריות, אהבת המשפחה, מידת הרחמים. אך כאשר ניתק זרם הטבע, במיוחד בחיים בכרכים הגדולים – רגשות אלו הולכים ומתנוונים הולכים וקמלים ונכמשים. גם אהבת הגבר לאישה הופכת להיות מין בלבד .