העבודה מתארת מהלך של סדרת טיפולים בקינסיולוגיה.
העבודה סוקרת את הנושאים השונים במקצוע ואף קיבלה הצטיינות.
ניתן למצוא בה דוגמאות מוחשיות רבות ל:  ראיון / תשאול / איבחון , פתיחת טיפול, בדיקות שרירים, הרשות לטפל ומה ניתן לעשות כשלא מקבלים אישור מרמת הגוף, נכונות לקבלת 100% תועלת מהטיפול במישור המנטלי, ריגשי, גופני ו-X פקטור, עומס יתר, Switching, טכניקת השריר הקפוא, החזקת frontal-occipital, התכווצות תפרי הגולגולת, מוד עדיפות (priority), מגע בריאות, מעגל המרידיאנים, קיניסיולוגיה לימודית, קריאה, אותיות, מספרים, חציית קו האמצע, תיקון קצר בעיניים, קיבעון, הצלבות, איזון שתי ההמיספירות, אנרגיה רוחבית, ניטרול צלקות, בדיקה ואיזון היואיד, בדיקה ואיזון יוסטישן (אוזניים), בדיקה באמצעות קלפי סמלים, מח אחד, ברומטר, ירידה בגיל, בדיקת מוד חשמלי, ריגשי, תזונתי / גנטי ומיבני, בדיקת אב / אם , בדיקת אחוזי מתח רגשי שלילי.
פגישה מס' 1 – 10.3.2016
מהלך הראיון:
מטפלת: היי, בוקר טוב, לפי שנתחיל בטיפול, בואי וספרי קצת על עצמך ועל מטרת בואך אלי.
י': שמי י', אני בת 22, חיילת משוחררת. כרגע עובדת כפקידה במשרד. באתי לכאן כי שמעתי שהתחום הזה – קיניסיולוגיה, עוסק במכלול גוף-נפש, וחשבתי שזה אולי יכול יעזור לי.
מטפלת: בהחלט יכול. במה את רוצה שזה יעזור? מה הבעיה?
י': כבר הרבה זמן שאני מרגישה חולשה, הדופק שלי מהיר, ואני סובלת מהתקררויות (דלקות גרון, שיעול, חום) חוזרות ונשנות – כאילו המע' החיסונית שלי נחלשה…
מטפלת: כמה זמן כל זה נמשך?
י': מאז שהשתחררתי מהצבא בערך… כמעט שנתיים.
מטפלת: וזה נורא כל כך? הרי יש כאלה אנשים שאוהבים מדי פעם להיות קצת חולים ולהתפנק במיטה.
י': לי זה מפריע בתפקוד היומיומי, ואני מפסידה ככה ימי עבודה. חוץ מזה, אני שונאת את ההרגשה של להיות חולה ותלותית.
מטפלת: אם את שונאת להיות תלותית, אז איך היית מגדירה את עצמך? כטיפוס עצמאי?
י':
לגמרי! אני אף פעם לא מבקשת ולא צריכה טובות מאף אחד. הרי גם ככה כל אחד בעולם הזה דואג רק לאינטרסים של עצמו, אז "אם אין אני לי – מי לי?!" אני תמיד שואפת להסתדר רק בכוחות עצמי ולא לסמוך על אחד.
* בנק' זו התחיל להתבהר לי שלי' יש אולי בעיות תקשורת עם סביבתה (לפי    דבריה ולפי דלקות הגרון), אך לא רציתי להבהיל אותה ולהפיל זאת עליה    בפתאומיות, לכן החלטתי להגיע לזה בהדרגה.
מטפלת: לא קרו מיקרים בהם היית זקוקה לעזרה או עצה של אחרים?
י': מן הסתם קרו… אני רק בן אדם ובכל זאת לא הכל יכולה ויודעת…
מטפלת: נו, וזה היה כל כך נורא? זה פגע בך באיזושהי צורה?
י': לא, כי אלה היו אנשים שאני מכירה טוב והרבה זמן, הם הוכיחו את עצמם ולכן קנו את אמוני.
לאנשים אלו אני משתדלת כמובן להחזיר טובה תחת טובה, אבל בעיקרון אני דוגלת ב:
"אל תהיה חייב לי כלום, ואני לא אהיה חייבת לך".
מטפלת: איך המעגל החברתי שלך? גדול / מצומצם?
י': האמת היא שאני "ילדה של בית", אני אוהבת את הפינה שלי, את השקט שלי, ומאוד קנאים לפרטיות שלי. אני שונאת המוניות, ואפשר להגיד שאני בוחרת את חברי בפינצטה.
מטפלת: כמה חברים טובים יש לך – עליהם את יכולה באמת לסמוך?
י': יש אדם אחד שאני באמת באמת יכולה לסמוך עליו – ידיד שלי מילדות. גדלנו יחד ואנחנו ממש כמו אחים. אנחנו מספרים הכל אחד לשני ותמיד מתייעצים זה בזה. זהו, עם כל השאר אני ביחסים די כלליים, אני לא מעמיקה קשרים או מתיימרת לשמור על קשרים מהעבר.
מטפלת: וטוב לך עם זה? זה מה שאת באמת רוצה?
י': זה בסדר, חוץ מהעובדה שיש אנשים שחושבים שאני סנובית ויותר מדי סגורה…
מטפלת: ואת חושבת שאת באמת סנובית?
י': ממש לא!!! אולי מבחוץ יש לי מעטפת קרירה של קשיחות, וזה מרתיע אנשים מלהתקרב, אבל למי שבאמת מנסה להתקרב עם כוונות טובות ובלי הרבה "פוזות" – אני בהחלט יכולה להפתח אליו ולהיות איתו חופשיה. מטפלת: מפריע לך שאנשים חושבים שאת סנובית, או שזה כלל לא מזיז לך?
י': האמת היא שאיפהשהו זה כן מזיז… יש לי נטיה לקחת דברים יותר מדי ללב ו"לדפוק חשבון" לכל אחד. מבפנים אני די אוכלת את עצמי…
מטפלת: מה עם התחום הרומנטי? יש חבר?
י': כרגע לא… למרות שיש הרבה מחזרים.
מטפלת: ולמה זה?
י': כנראה שאני בררנית מדי, ואם אני כבר כן מוצאת מישהו, אז קשה לי להכנס למע' יחסים עמוקה ולהפתח.
מטפלת: את גרה לבד או עם ההורים?
י': עם ההורים.
מטפלת: יש אחים / אחיות?
י': שני אחים קטנים ממני.
מטפלת: איך הקשר שלך עם כל אחד מהם?
י': אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי, הם אצלי במעלה הראשונה. אני מסתדרת טוב עם האחים שלי (בני 18 ו- 15) ואוהבת מאוד לפנק אותם ולהעניק להם. אמא שלי די מבינה אותי ותמיד באה לקראתי. עם אבא שלי די קשה להסתדר, ויש לי איתו הרבה קונפליקטים…
מטפלת: אז מה היית רוצה בעצם?
י': הייתי רוצה להסתדר איתו יותר, שיהיה גמיש יותר ופתוח.
מטפלת: כו, אך לא הוא זה שבא לטיפול. מה היית רוצה לגבי עצמך? איך היית רוצה לצאת מהטיפול הזה?
י': הייתי רוצה לא "לדפוק חשבון" לכולם ולא לקחת דברים ללב, לא לחשוב יותר מדי ו"לטחון" דברים בראש.
מטפלת:
ועכשיו בואי נסגנן את השאיפות הללו ללא המילה "לא"…
י': הייתי רוצה לקחת דברים יותר בקלות, להיות טבעית ופתוחה יותר בחברה – להוריד את מסיכת האדישות והקשיחות, להיות בלי מחסומים, כך שלאנשים יהיה קל ונח יותר להתחבר אלי. מטפלת: מה רע לך עם הסגירות ועם המסכות האלה? זה הרי יכול להגן עליך מטיפוסים שליליים ומאכזבות, לא?
י': הבעיה היא שזה מרחיק גם טיפוסים חיוביים מלהתקרב אלי, קשה לי לפתח כך קשרים. מצד שני אני מתקשה להפטר מהמסכות האלה…
מטפלת: עכשיו את בטוחה שאת רוצה להפטר מהן ולהשיג את כל המטרות שהצבת לעצמך: להתנהג באופו טבעי בחברה, בלי שום מחסומים וקשיחות, גם כלפי אנשים שהחביבות לא ממש מגיעה להם, כי הרי בסופו של דבר המסכות לא ישפיעו עליהם – הם פשוט יתפסו מרחק – הן משפיעות עליך, את זו שנשארת איתן.
י': בטוחה לגמרי.
* לאחר סיום הראיון, י' טענה שכואב לה הראש – שלחתי אותה להתאוורר    קצת, להתפנות ולשתות.
   לאחר ששבה, שאלתי אותה אם היא בטוחה שהיא מרגישה טוב בכדי להמשיך    בטיפול – היא השיבה שהיא תתגבר על כאב הראש ורצתה להמשיך.
פתיחת הטיפול:
הנחתי את י' לגבי בדיקות השרירים:" החזיקי את ידך בדיוק באותו הכח בו אני דוחפת אותה".
שאלתי את הגוף שאלות שהתשובות הברורות עליהן הן "כן" ו"לא", בכדי לבדוק האם היא איתי:
י' לבשה חולצה סגולה, לכן שאלתי: האם את לובשת חולצה סגולה? "כן" האם את לובשת חולצה שחורה? "כן" מכאן הנחתי שהיא בעומס יתר, ועשיתי לה switching.
–