1 2.ספטמבר 2012
כ"ה אלול תשע"ב     סמינריון:
והידרת פני זקן- על מקום הזיקנה בחברה וחשיבות הקשר הבין דורי תוכן העניינים
מבוא                                                                                                                           3
תיאוריות חברתיות של זיקנה                                                                                  4
חיים משותפים                                                                                                          6
תפישת החברה את הזקנים ואת הזיקנה                                                                 7
תפקיד המזדקן בחברה ובמשפחה                                                                            9
תיאוריית הסבתא                                                                                                      11
זיקנה- מהלך או מחזור                                                                                             14
במקרה הארצישראלי                                                                                                17
מקום הזיקנה בחברה השבטית                                                                                19
סיכום ומסקנות                                                                                                         20 ביבליוגרפיה                                                                                                              22                                                                                             מבוא
כאשר אנחנו מדברים על חינוך, ישר נשלחת תודעתינו לעבר הגילאים הצעירים. מה לימדנו, מה לא לימדנו, מה גודל הרזולוציה בו צריך להקפיד? מחקרים מראים כי גם בזמן ההריון על האם להקפיד על דרכיה שכן כבר ברחם סופג העובר רשמים על טיב העולם הזה. וכך, מאז המצאת הילדות, תהליך שקרה בתרבות האירופוצנטרית בעקבות המהפכה התעשייתית, מצאנו את עצמנו צועדים יותר ויותר אל עבר הילדות ואף הינקות. אולם חינוך, בעיני, לא יכול להיות שלם אם נתעסק רק בצד אחד של חיינו. במהלך ההיסטוריה האחרונה נתנה התרבות האירופצנטרית את דעתה על שלבים מסויימים בהתפתחות האנושית. למדנו על הילדות וגם שחררנו את הנשיות מהמטבח וקראנו לזה פמיניזם. הראנו שיש עוד שראויים להשתלב בקבלת ההחלטות ועיצוב החברה בה אנו חיים והתקרבנו אל ערכים כמו טולרנטיות ושיוויון. במקביל לכל אלו, וככל שחילקנו את הקצאת המשאבים שלנו, אנרגיה, דעת וחומר, קרה שפן אחד של חיינו הוזנח- הזקנה. בקיץ האחרון סבתי הלכה לעולמה. חודש לפני כן ישבתי איתה בבית החולים והיא אמרה לי שקשה לה. קשה לה לחשוב על זה שהיא, שגידלה חמישה ילדים ו"העמידה כל יום חמישים סירים" על הגז, לא יכולה לחתוך היום עגבניה לבד. אמרתי לה שהיא כזאת אישה טובה, שאפילו בקושי שלה היא מאפשרת לנו עוד זכות. היא מאפשרת לנו להחזיר לה על כל הטוב שהיא נתנה לנו ולחתוך בשבילה עגבניות. "איזו גדולה את", אמרתי לה, "שאת מאפשרת לנו להחזיר לך וככה מלמדת אותנו עוד דבר על נדיבות וענווה ואכפתיות", וגם על זקנה. אמרתי את זה בעיקר בשביל להרגיע אותה אבל האמנתי בכל ליבי שכך הדברים נכונים.
סבתי היקרה שתמיד הייתה שם וגידלה וטיפחה את כל אחד מנכדיה, זכתה למות בבית דודתי, בחיק משפחתה, בשנתה. המוות שלה כואב לי והחסרון שלה מורגש, אבל אפילו במותה היא לימדה אותי משהו- מתי לשחרר, להרפות ולעשות מקום.
אני מאמינה שכדי ללמוד איך לחנך נכון את ילדינו עלינו חזור ולשלב את "זקני השבט" בחינוך. בעבודה זה אנסה לעמוד על מהלך ההזדקנות בחיינו, על תפישת ההזדקנות בחברה המודרנית אל מול חברה שבטית ועל החשיבות בקשר שבין הזקנים לצעירים ותפקידם החברתי.