הנושא:
מטלת מנחה מס' 13
מאת: עבודה מעולה! תענוג לקרוא, יעל שאלה מס' 1
א.      המושגים הם חלק מתיאוריית ההתניה הקלאסית של פבלוב, בה הלומד מקשר בין שני גירויים סמוכים (בזמן ובמקום) ומגיב אליהם (בתגובות שכבר קיימות אצלו).
1)     גירוי בלתי מותנה: גירוי המוביל אוטומטית לתגובה קבועה, באופן טבעי וללא צורך בלמידה. למשל: אוכל הוא גירוי בלתי מותנה הגורם לכלבים לרייר בתגובה אליו (כלב לא 'לומד' לרייר לאוכל, אלא זו תגובה רפלקסיבית טבעית). גם הצלחה במשימה היא גירוי מותנה המוביל לתחושת שמחה (אמנם תחושת השמחה אינה מולדת אלא נרכשת, אך בדומה לאוכל, לא התרחש תהליך למידה אלא השמחה היא תגובה אוטומטית לגירוי).
2)     תגובה בלתי מותנית: תגובה אוטומטית המתרחשת באופן טבעי בעקבות הגירוי הבלתי מותנה, ללא צורך בלמידה. לדוגמא: ריור הוא תגובה בלתי מותנית של כלבים לאוכל (זו תגובה טבעית, רפלקסיבית שאינה דורשת למידה קודמת). תגובה בלתי מותנית יכולה להיות גם התחושה הנעימה המתעוררת בבחור כאשר הוא בקרבת בבת זוגו (בת הזוג במקרה הזה היא הגירוי הבלתי מותנה שהוזכר קודם).
ב.      –
ג.       על פי ההתניה האופרנטית, המבוססת על קישור בין התנהגות/תגובת הלומד (שבאה בעקבות גירוי כללי) לבין התוצאה (חיזוק שלילי/חיובי או עונש), ניתן לטפל בבעייתו של יוסף בעזרת שיטת הדסנסיטיזציה: קירוב הדרגתי של אדם חרד לגורם ממנו הוא מפחד על מנת להפחית את הפחד מגורם זה. כלומר, כדי לגרום ליוסף להפסיק לחשוש ממערות חשוכות יש לקרב אותו אליהן בהדרגה, למשל: להציג לו בתור התחלה תמונה של מערה חשוכה, לאחר מכן לבקש ממנו לדמיין שהוא במערה חשוכה וקורים לו דברים טובים (תוך הקפדה על הנחייה הכוללת חוויה נעימה במערה כדי למנוע שחזור הטראומה), בהמשך לקחת אותו למערה חשוכה ורק להסתכל עליה מבחוץ, וכו' עד שבסוף הוא יצליח להיכנס למערה החשוכה ללא חשש וייווכח שאין סיבה לפחד.
דרך נוספת הינה עידוד התנהגות (במקרה של יוסף, ההתנהגות היא כניסה למערה חשוכה למרות החשש ממנה) דרך מתן חיזוקים בעזרת שיטת פרמק: נבקש מיוסף להכין לנו רשימה היררכית של הדברים האהובים עליו ונשתמש בחיזוק המופיע בראש ההיררכיה כדי לשכנעו להיכנס למערה חשוכה ולראות שאין צורך לחשוש ממנה. לדוגמא: אם יוסף רשם שהוא הכי אוהב לגו, נציע לקנות לו לגו חדש אם יסכים להיכנס למערה.10/10 ד.      תשובה טובה מאוד 45/45
שאלה מס' 2
שני מושגים בתיאוריה של טולמן:
1.      משתנים מתווכים: תהליך הלמידה קשור בגירויים ותגובות. טולמן טען שאין ביניהם קשר ישיר, אלא שהקשר בין הגירוי לתגובה נוצר בעזרת משתנים מתווכים: מוטיבציית האורגניזם, ניסיון חייו, נטיותיו האישיות, תנאי המצב, קודים תרבותיים ועוד. לדוגמא: ילד נדרש לכתוב עבודה (גירוי). מה שישפיע על התגובה שלו (יכין/ לא יכין את העבודה) הם המשתנים המתווכים, למשל: לילד אין מוטיבציה לכתוב את העבודה כי היא משעממת אותו והוא רוצה לשחק כדורגל במקום, לכן הוא לא יכתוב את העבודה אלא ישחק –
שאלה מס' 3
א.     שלושת המשתנים שנבדקו במחקר והדרך למדידתם:
1)     התנהגות לימודית: האופן שבו התלמיד מתנהג בכיתה; כל התנהגות חיצונית של התלמיד במהלך תהליך הלמידה שלו, למשל: הססנות, התייאשות ממשימות, ריכוז נמוך, גישה לא אכפתית, התנועעות עצבנית בכיתה ועוד. לדוגמא: אם תלמיד הוא בעל מוטיבציה, סביר להניח שהתנהגותו הלימודית תתבטא בגילוי רצון להתמודד עם משימות חדשות. התנהגות זו מושפעת מהמזג של הפרט, צורך ההישג שלו ועוד, וקל לצפות בה. החוקרים השתמשו בתצפיות כדי למדוד משתנה זה: הם ביקשו ממורים, שהיו במגע עם התלמיד לפחות במשך 50 ימים, למלא שאלון (LBS) הבודק ארבעה ממדים: המוטיבציה למסוגלות, יחס ללימודים, ריכוז/ התמדה, ואסטרטגיה/גמישות שכל אחד מהם מורכב מהתנהגויות לימודיות שונות (לדוגמא: היחס ללימודים מורכב בין היתר מאי-השתתפות בפעילויות הכיתה).
2)     אינטליגנציה: יכולת שכלית, קוגניטיבית אינטלקטואלית (נמדדת בדרך כלל על ידי מבחני אינטליגנציה כגון בינה או וקסלר). החוקרים השתמשו במבחני משכל (DAS) –