יש סיבות רבות להצניע את תופעת ההתאבדות של מתבגרים. קשה לעמוד מול העובדה שמתבגרים צעירים מגיעים כל-כך מהר אל סוף הדרך, שהם מתייסרים בסבל עד כי הם מעדיפים למות. האשמה והחרדה מטילות בנו עיוורון אפילו כאשר הכתובת על הקיר ברורה ולעיתים גם כאשר המת מוטל לפנינו (אור-בך, 1987). רווחת האמונה כי תקופת הבגרות היא התקופה מאושרת ומלאת חוויות, אז מה בעצם גורם למתבגר לעשות צעד כה קיצוני כמו התאבדות?
השאלה הראשונה שאנחנו רוצים לשאול כאשר נודע לנו על מקרה ההתאבדות של המתבגר, היא "למה הוא עשה את זה?" אנחנו מבקשים תמיד לדעת את פשר המעשים, וככל שהדבר סתום יותר, כך אנחנו מבקשים תשובה ברורה וחד משמעית. אנחנו שואלים למה המתאבד עשה את המעשה שלו, משום שמעשה זה פוגע בוודאות היחידה שיש לנו, האומרת כי בלי שום קשר למידת הסבל והקושי שבחיים, החיים עומדים מעל הכול, וכל מחשבה על התאבדות היא מחשבת חטא.
אבל גם אם היינו יכולים לחרוג מכללי החיים האוסרים עלינו להציג את השאלה הזאת, ולשאול את המתבגר האובדני, בעיקר זה שלא השאיר אחריו כל מכתב הסבר, מדוע הוא עשה את מה שהוא עשה, ספק רב אם הוא היה יכול לתת לנו תשובה מניחה את הדעת. תשובה מחייבת בירור רציונאלי, ובירור רציונאלי מבטל מעצם מהותו כל כוונת התאבדות.
העבודה תעסוק בארבע גישות תיאורטיות עיקריות, כשכל אחת מהתיאוריות נותנת הסבר שונה לסוגיה קשה זו . שתיים מהגישות מציעות טכניקות טיפול שונות בהתאם לעיקרי התיאוריה. הגישה הפסיכואנליטית סוברת שהאדם רוצה להתאבד בגלל חרדה וחוסר איזון בחלקי הנפש שלו, אשר נובעים מטראומות וקונפליקטים שהתרחשו בגיל מוקדם עם הוריו. דרכי טיפול אפשריות הן דרך חלומות, העברה, אסוציאציות חופשיות והתנגדות. באמצעות טכניקות אלו יעלה המטפל את הגורם האמיתי אשר מטריד את המטופל ויהיה ניתן לטפל בו.
הגישה הקיומית סוברת כי האדם זקוק לחופש שלו, לעצמאות ולחיים מלאי משמעות, "יש קיומי" במושגי הגישה האקזיסטנציאליסטית. לפי הגישה הקיומית הטיפול מתמקד בהווה של האדם ובקיום שלו באופן ספציפי . המטפל מעודד את המטופל לקחת אחריות על חייו, מראה למטופל כיצד בכוחו לעצב את חייו, ומציג בפניו אלטרנטיבות להתאבדות.
מודל טיפולי נוסף אותו אציג בעבודתי הוא טיפול משפחתי. טיפול זה סובר כי המקור למחשבות ולמעשים אובדניים שרוי במשפחתו של המתבגר. לכן, הטיפול היעיל ביותר בבעיית האובדנות, לפי מודל זה, הוא בשורשיה של הבעיה – במשפחה.
כמו כן, בעבודתי אדון בגישתו של דירקהיים הטוען ששיעור ההתאבדות בכל חברה תלוי ביחס שלילי ברמת הסולידאריות של החברה או גיבוש קבוצתי. במודל זה אציג ארבעה סוגים של שליטה ויחסים שעלולים ליצור סוגי התאבדות שונים. בנוסף, אציג את גישתו של שניידמן הרואה בכאב הנפשי את הגורם הקריטי להתאבדות.
נושא נוסף אותו אפרט בעבודתי הוא סוגיית ההתאבדות בעיניי ההיסטוריה והתרבויות השונות, ובעיניי החוק בעבר ובהווה. בנוסף, אציג גורמי סיכון עיקריים היכולים לדחוף את המתבגר לפיתרון נואש כמו אובדנות.
חשיבות העבודה היא לעורר את המודעות של הציבור הרחב לגבי קיום התופעה בקרב המתבגרים, ועל-ידי כך לנסות לצמצם ואף למנוע את המגמות המטרידות מבעד מועד. במהלך עבודתי אנסה למצוא תשובה לשאלה אשר מתעוררת אצלי כל פעם כאשר נושא רגיש כמו התאבדות מתבגרים עולה על הפרק: מה היא דרך הטיפול היעילה ביותר למלחמה בתופעה הרסנית כמו זו?