נשירת בני-נוער מהלימודים הפורמליים היא תופעה מוכרת בארץ ובעולם, ונחשבת לאחד הגורמים המרכזיים המזינים ומשמרים פערים חברתיים. שיעורי הנשירה הם מדד מקובל לבחינת ההצלחה של התלמידים בלימודים ולבחינת ההצלחה של מערכת החינוך להחזיק בתלמידים. כיום מקובל להבחין בין נשירה גלויה לנשירה סמויה. נשירה גלויה היא מצב של ניתוק פיזי של נער/ה ממערכת החינוך המיועדת לבני גילם, כלומר עזיבת תלמידים שהיו רשומים ללימודים במסגרת חינוכית מוכרת כך שהם אינם רשומים בה עוד. נשירה סמויה היא מצב של היעדרות תכופה ממערכת החינוך או של נוכחות פסיבית בכיתה בלי לחוות תהליך של למידה משמעותית. התנהגות זו של התלמיד/ה מכונה גם "נוכח נפקד". השיטה הרווחת למדידת נשירה גלויה במערכת החינוך בישראל המשמשת גם את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתבססת על השוואת מספר הלומדים בתחילת שנת לימודים מסוימת למספר הממשיכים בלימודיהם בתחילת השנה שאחריה כלומר ספירת התלמידים שנשרו בשנת לימודים מסוימת. (וינינגר אסף, 2014)